ת"פ 10892-12-12 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' אבו סאלחה

בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), לאחר שהנאשם זוכה מעבירות של החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א)(3) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955 (להלן: "החוק") וסחר ללא היתר בחיית בר מוגנת, לפי סעיף 8(א)(1) לחוק.

המבקש הואשם בעבירות של החזקת חיית בר מוגנת וסחר ללא היתר בחיית בר מוגנת.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12/12/2011 סמוך לשעה 16:20, בשטח פתוח סמוך לנחל פטיש ולמושב רנן, עסק הנאשם בציד חיות בר, ללא היתר.

כתב האישום נסמך בעיקר על נוצות חוגלה וכתמי דם שנמצאו בתיקו של המבקש שהיה מצוי בתוך רכבו.

בישיבת המענה ביום 28/10/2013 העלה הסנגור טענת הגנה בדבר חיפוש בלתי חוקי המוביל לכך שמה שנתפס בחיפוש אינו קביל. הסנגור שב על טענה זו אף במהלך שמיעת הראיות (פרוטוקול מתומלל מיום 19/3/2014, עמוד 15, שורות 8-20).

בהכרעת הדין מיום 20/7/2014 (להלן: "הכרעת הדין") התקבלה טענת ההגנה כנגד החיפוש שנעשה ברכבו של המבקש, וזאת בעקבות החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל (6/3/2012) (להלן: "הלכת בן חיים"). נקבע כי לא היה לפקח חשד סביר שהצדיק עריכת החיפוש בנסיבות בהן נערך וכן כי הפקח לא הבהיר לנאשם שנתונה לו הזכות לבצע את החיפוש ושאם יסרב לא יפעל הדבר לחובתו, כנדרש.

עוד נקבע, כי "בשים לב למהות העבירות, מידת הפגיעה באינטרס הציבורי כתוצאה מפסילת הראיות והמחיר החברתי הכרוך בכך, מטים הכף לטובת ההקפדה על דרישת שלבי החיפוש. מידת הפגיעה באינטרס הציבורי, לצד עצמת אי החוקיות והעובדה שהראיות שנתפסו לא היו נמצאות על ידי הפקח אלמלא החיפוש הבלתי חוקי, מובילה למסקנה שיש לפסול את הראיות שהתקבלו כתוצאה מאותו חיפוש, מה גם שדרישה מפקח להקפיד על שלבי החיפוש אינה דרישה מוגזמת או מכבידה" (פסקה 12 להכרעת הדין).

לטענת ב"כ המבקש, בעניינו של הנאשם, מן הראוי היה שלא יוגש כלל כתב אישום ולמצער כי יבוטל לכל המאוחר בישיבת המענה.

בנוסף, טען ב"כ המבקש לאכיפה בררנית שכן, על פי הטענה, המדינה נוהגת, כמדיניות, שלא להגיש כתבי אישום במקרים הדומים ראייתית לעניינו של המבקש ולחילופין לחזור בהם מכתבי אישום אלה.