ת"פ 10536-07-13 מדינת ישראל נ' פיראס

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

1.נגד הנאשם אשר במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה שוטר סיור בתחנת חיפה, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך, שביום 17.02.13 עת עבד בשכר כחלק ממערך האבטחה באצטדיון קריית אליעזר בחיפה במהלך משחק כדורגל, והיה מופקד על שמירת העצורים ברכב הובלת העצורים שהיה במקום (להלן: "הזינזאנה"), נכנס לזינזאנה ותקף את המתלונן (סוכן סמוי של המשטרה) שנעצר והוחזק בתוך הזינזאנה עם עצורים נוספים. על פי הנטען, הנאשם טרק את הדלת על רגלו של המתלונן ובהמשך בעט "בגופו ובמכות בפניו". לא זו אף זו, נטען עוד כי הנאשם היכה בפניו של עצור נוסף שהוחזק אף הוא בזינזאנה.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, למעט בעובדות הכלליות, ואף הוסיף כי בנוגע לטענה כי תקף גם את העצור הנוסף, הוא לא נחקר על כך וחשד זה מעולם לא הוטח בו. לנאשם לא היו טענות זוטא או אליבי.

3.בשל כפירתו של הנאשם בעובדות כתב האישום, הביאו הצדדים את ראיותיהם, כשמטעם המאשימה העידו העדים הבאים; רפ"ק חיים טייב (להלן: "טייב") ראש מחלק סוכנים בימ"ש ירושלים, רס"ב ניסים משיח (להלן: "משיח"), רנ"ג אשר מזרחי (להלן: "אשר"), רס"ר ארקאן מנסור (להלן: "ארקאן"), מר חסן סאלח חוקר מח"ש (להלן: "חסן") והמתלונן מר מוטי סרוסי (להלן: "מוטי" או "המתלונן"). כאן יצוין, כי רשימת עדי התביעה כללה גם את העצור השני שהיה יחד עם המתלונן בזינזאנה, אביתר יוסף (להלן: "יוסף"), אלא שבסופו של יום ויתר הנאשם על חקירתו הנגדית והסכים להגשת הודעתו בכתב.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

4.לאחר ששמעתי את העדים כולם והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי במכלול הראיות שהניחו הצדדים בפניי ונתתי דעתי למשמעויות העולות מהן, שוכנעתי כי המאשימה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה מעל לכל ספק סביר, ועל כן מצאתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

5.יאמר מיד, כי מסכת החשדות המיוחסת לנאשם מבוססת כל כולה על עדותו של המתלונן, שהינו היחידי ש"זיהה" את הנאשם כמי שתקף אותו. בנסיבות אלה, נותרה עדותו של המתלונן, מר מוטי סרוסי, עדות יחידה שעל מנת שבית המשפט יבסס עליה הרשעה בפלילים, עליו להזהיר את עצמו, להתייחס אליה בזהירות הראויה ולפרט בהכרעת דינו את נימוקיו שהביאו אותו לבסס עליה הרשעה כאמור.

בענייננו, לא מצאתי כי ניתן לבסס על סמך עדותו של המתלונן בתיק זה הרשעה בפלילים מעל לכל ספק סביר.

6.אין חולק, כי מקום חניית הזינזאנה היה מקום חשוך ללא תאורה מסביב וכי גם הזינזאנה עצמה הייתה חשוכה. בנוסף, עסקינן בסיטואציה מאוד קצרה שנמשכה זמן קצר ביותר ומבלי שיש בין המתלונן לבין הנאשם היכרות מוקדמת. בנסיבות אלה, יש בהחלט מקום לאפשרות כי הזיהוי שנעשה על ידי המתלונן נעשה בעקבות טעות כנה ואמיתית מצדו.

7.כאן המקום לציין, כי בידי המשטרה ו/או מח"ש לא נעשו פעולות בסיסיות שהיה בהן, אילו נעשו, כדי לחזק את החשדות נגד הנאשם או לכל הפחות כדי לשלול מעורבותו של מאן דהוא אחר בתקיפת המתלונן.