פס"ד הדוחה התנגדות לצוואה - פסקדין

רקע

1. המנוחה *** ז"ל היא אמם של הצדדים - שלושת התובעים ושבעת הנתבעים, וכן של שני אחיהם, ב' ו-א'. המנוחה הלכה לעולמה ביום 6.6.22.

    

2. עניינו של פסק הדין, התנגדות שהגישו הנתבעים לקיום צוואתה של המנוחה מיום 8.11.18 (להלן: "הצוואה").

    

3. ברקע הדברים, ביום 4.6.15 הגישה המנוחה תביעה לפסק דין הצהרתי נגד כל ילדיה, בתמ"ש 06-15, בה ביקשה להצהיר כי הבית המצוי ברחוב ***** בראש העין, בו התגוררה (להלן: "הבית") והכספים המופקדים בחשבון הבנק, מצויים בבעלות משותפת של התובעת ושל בעלה *** ז"ל (להלן: "המנוח"), הוא אבי הצדדים.

    

4. הליך זה התנהל בפני הח"מ, ובמסגרתו הורה בית המשפט על מינוי הד"ר חבר למתן חוות דעת ביחס לכשרותה של התובעת לנהל את ההליך. בחוות דעתו מיום 10.1.16 קבע ד"ר חבר כי למרות הרושם החיובי שהותירה המנוחה בבדיקה, ומאחר שעלו ליקויים בריכוז ובחישוב, ובהתחשב בהחלטות שעליה לקבל, אין מנוס ממינוי אפוטרופוס לרכוש שייצג אותה.

    

   בעקבות חוות דעת זו, הורה ביהמ"ש ביום 26.1.16 על מינויה של עוה"ד אפרת פריימן כאפוטרופא לגופה ולרכושה של המנוחה לתקופה של שנה. בהמשך, שוחררה האפוטרופא מתפקידה ומונה מומחה חלופי, הד"ר פלדינגר.

   עוד הוגש לתיק ביום 4.7.16 תסקיר, אשר בהתאם להמלצותיו קבע בית המשפט כי אין צורך במינוי אפוטרופא עבור המנוחה ויש לאפשר לה להוסיף לנהל את ענייניה בעצמה.

   להשלמת התמונה, גם בהתאם לחוות דעתו של הד"ר פלדינגר מיום 9.10.16, לא נזקקה המנוחה לאפוטרופוס.

    

   אחר הדברים האלה, גיבשו הצדדים הסכמה למתן פסק דין על פי התביעה לפסק דין הצהרתי, ופסק הדין ניתן בהתאם ביום 10.1.17.

    

5. הנתבע 5, האחות ב', והנתבעת 6 ניהלו נגד המנוחה הליך נוסף, בתביעה שהגישו ביום 4.7.19, בת"ע 07-19, ובה ביקשו להורות על ביטול הסתלקותם מעיזבון המנוח לטובת המנוחה. ואם לא די בכך, המנוחה הגישה ביום 5.5.19 תביעה בתמ"ש 05-19 לסילוק יד נגד הנתבע 5. בשני ההליכים הללו, גיבשו הצדדים הסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין, ובו הוסכם על פינויו של הנתבע 5 מן הנכס ועל דחיית התביעה לביטול ההסתלקות.

    

6. לאחר שהלכה המנוחה לעולמה, הגישו התובעים בקשה לקיום הצוואה, והנתבעים התנגדו לקיומה.

    

    

    

    

   טענות הנתבעים

    

7. המנוחה לא הייתה כשירה נפשית וגופנית לערוך את הצוואה במעמד עריכתה, שכן מצבה הנפשי והגופני היה בכי רע. עו"ד יוסף מעודה, עורך הצוואה, היה מודע למצבה הנפשי של המנוחה בעת עריכת הצוואה. הנתבעים חזרו בהם מטענה זו בסיכומיהם.

    

8. המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעים. כך, התקיימו במקרה הנדון מלוא המבחנים שנקבעו בפסיקה להוכחת השפעה בלתי הוגנת. ראייתה של המנוחה בעת עריכת הצוואה הייתה לקויה והביאה לכך שהייתה תלויה באחרים, התובעים הרחיקו את המנוחה מיתר ילדיה, המנוחה הייתה תלויה בתובעים בהיבטים של ניידות, סידורים וקשר עם העולם החיצון. התובעים הפכו לשומרי הסף של המנוחה והשפיעו עליה ,שכן הייתה תלויה בהם בכל צרכיה.

   בנוסף, במסגרת התביעה שהגישה, השפיעו התובעים על המנוחה כי תתנגד למינוי האפוטרופוס, עד אשר שוחררה לבסוף האפוטרופא מתפקידה.

    

9. התובעים היו מעורבים בעריכת הצוואה, מדובר במעורבות ממשית וישירה עד כדי נטילת חלק בעריכתה, שכן התובעים יזמו את עריכת הצוואה, והכתיבו את תוכנה. כך, היה זה התובע 1 אשר בחר בעו"ד מעודה לערוך את הצוואה, הסיע את המנוחה אליו ונשא בשכר טרחתו, דבר אשר שלל את עצמאותה של המנוחה. מעורבות זו של התובע 1 כשלעצמה פוסלת את הצוואה.

    

10. המנוחה, בעת עריכת הצוואה, הייתה במעמד של "זקן תשוש". בית המשפט התרשם מכך והורה כי ימונה לה אפוטרופוס.

     

11. קיים ספק בכך שהחתימה או טביעת האצבע המופיעות על גבי הצוואה שייכות למנוחה. הנתבעים הצביעו על שוני בצורת חתימתה של המנוחה על גבי צוואה קודמת שערכה ביום 26.1.13. הנתבעים חזרו בהם גם מטענה זו, בסיכומיהם.

     

     

12. הסרטון שהוצג בפני בית המשפט, אשר צולם ביום עריכת הצוואה, מעלה כי המנוחה אכן הייתה זקנה ותשושה, כי עו"ד מעודה הציג לה שאלות מדריכות, דאג לשים בפיה את התשובות, וכאשר לא סיפקה את התשובה המתאימה הוביל אותה לומר את הדברים הנוחים לו. מן הסרטון לא ברור מדוע לא צולם מעמד החתימה על הצוואה ולא ניתן להבין מי נכח במעמד הצילום. עו"ד מעודה לא הקריא למנוחה את הצוואה ולא איפשר לה לדבר מיוזמתה ובאופן חופשי על תוכן הצוואה. עצם עריכת הסרטון מלמדת על כך שעו"ד מעודה ידע כי המנוחה לא הגיעה אליו מיוזמתה.

     

13. מכל האמור, ביקשו הנתבעים לקבלת את ההתנגדות ולהורות על דחיית הבקשה לקיום הצוואה.

     

    טענות התובעים

     

14. טענת הנתבעים להעדר כשרות נפשית וגופנית או טענה להיות המנוחה "זקן תשוש" הן טענות אשר לא נתמכו באסמכתאות רפואיות. המנוחה ניהלה הליכים בפני בית המשפט גם בשנים 2019 ו- 2020. היא ניהלה את ההליכים בעצמה ולא יוחס לה בכל שלב העדר כשרות. המנוחה גם ערכה בחודש 7/19 ייפוי כוח מתמשך אשר הופקד בידי האפה"כ, ולא הופעל מעולם, ואף בכך יש כדי לבטל את טענת העדר הכשרות.

    בפני בית המשפט הונחו מס' חוות דעת ותסקיר, אשר קבעו בסופו של דבר כי המנוחה איננה נעדרת כשרות ואינה זקוקה לאפו'. גם מסמכים רפואיים רלבנטיים לאחר מועד עריכת הצוואה מצביעים על כך שהמנוחה הייתה צלולה ועצמאית.

    המנוחה הייתה צלולה עד יומה האחרון ולא נקבע מפורשות על ידי מומחה כי אינה כשירה. העדויות שנשמעו בפני בית המשפט, לרבות עדותה של הבת ב' – שהיא עדה ניטרלית והעידה כי המנוחה הייתה כשירה ותפקדה, תמכו בכך. גם העדים לצוואה, עו"ד מעודה ומזכירתו, העידו על כשרותה של המנוחה.

     

15. אשר לטענת הזיוף, טענו התובעים כי שוני בחתימות לאורך זמן איננו מהווה זיוף ואין בו גם כדי להעיד על מצבה הנפשי והגופני של המנוחה. הנתבעים וויתרו על חקירת המומחה ובכך קיבלו את מסקנתו כי המנוחה היא שחתמה על הצוואה.

     

16. הנטל להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת מונח לפתחם של הנתבעים ואינו מתקיים במקרה הנדון, שכן במועד עריכת הצוואה התגוררה המנוחה בגפה בביתה, התנהלה באופן עצמאי ופקדה מדי יום את בית הקשיש. המנוחה גם ניהלה הליכים משפטיים נגד חלק מילדיה, מינתה עורכי דין והופיעה בבית המשפט בהליכים אלה.

    המנוחה אמנם נעזרה בשלושת התובעים, אולם נזקקה לסיוע מינימלי בלבד.

     

17. המנוחה לא הייתה קורבן לבידוד או להדרה ממשפחתה, היא נהגה לארח בביתה את בני המשפחה והתארחה אף בבתיהם. דלת ביתה של המנוחה הייתה פתוחה תמיד עבור ילדיה. מן העדויות שנשמעו בפני בית המשפט עלה, כי ילדי המנוחה ביקרו אותה בביתה ובבית הקשיש, ולא נמנע מאיש מן הנתבעים לפגוש במנוחה.

     

18. התובעים לא היו מעורבים כלל בעריכת הצוואה. המנוחה פגשה בעו"ד מעודה, אשר ערך את הצוואה כאשר מלוויה הופרדו ממנה, עוה"ד תחקר אותה בנוגע לרצונה והיא סיפקה הסבר מדויק ומפורט באשר לשיקולים שהנחו אותה בעריכת הצוואה. המנוחה גם צפתה כי עלולה להיווצר מחלוקת בין ילדיה ביחס למינוי הצוואה ועל כן ביקשה בצוואתה למנות את עו"ד מעודה למנהל עזבון.

     

19. המנוחה הבהירה היטב בצוואתה את מערכת היחסים שלה עם הנתבעים, ואת הנימוק לגריעתם מצוואתה. היא הכירה וידעה להסביר גם את כל השינויים שנערכו בצוואותיה הקודמות.

    המנוחה ערכה 4 צוואות, כאשר בצוואתה הראשונה מיום 26.2.13 הורתה לחלק את רכושה באופן שווה בין ילדיה, בצוואתה השנייה מיום 18.5.15 הורתה לחלק את נכסי המקרקעין שלה לחמשת בניה ולא ציוותה דבר לנתבע 4 בשל חובותיו לאחיו, עוד ציוותה המנוחה לחלק את כלל הכספים ל-11 מתוך 12 ילדיה.

    בצוואתה השלישית מיום 3.8.15, ציוותה המנוחה את נכס המקרקעין לארבעה מתוך ששת בניה כך שהנתבע 4 והבן הנוסף, א', לא יזכו במאום. הצוואה הרביעית היא הצוואה נשוא הליך זה.

    המנוחה נימקה היטב את ההחלטות שקיבלה ביחס לילדיה ותיארה כי ההליכים המשפטיים שניהלו נגדה ורצונם ברכושה וברכושו של אביהם היוו בסיס להחלטתה לערוך את הצוואה כפי שנערכה.

     

20. המנוחה גם נפגעה עמוקות מכך שחלק מן הנתבעים ביקשו למנות לה אפוטרופוס והדבר נטע בה את ראשית הרצון לנישולם ולהדרתם. הדברים עלו גם מן התסקיר שהוגש בהליך שהתנהל בין המנוחה לילדיה.

     

21. הנטל להוכחת טענותיהם, מוטל על הנתבעים, והם כשלו בהרמתו.

     

     

    דיון

     

22. הראיות נשמעו בפני בית המשפט בתיעוד דיונים בימים 25.1.26, 26.1.26, ו- 1.2.26.

    סיכומים בעל פה נשמעו ביום 8.2.26.

    מחמת תקלה, לא תומללו עדויותיהם של הנתבעים 2 ו-5 בעת מתן פסק הדין, וכן טרם תומללו סיכומי הצדדים. לכל אלה קיימות הקלטות בתיק.

     

23. נפתח ונביא את צוואתה של המנוחה כלשונה:

     

     

     

     

     

    כאן באו חתימות העדים לצוואה, עו"ד יוסף מעודה והגב' משרקי בנדק רונית.

    יוער, כי לצד חתימות העדים הופיע תיקון התאריך, מ-7.11.18, ל-8.11.18, אולם לא הונחה בפני בית המשפט כל טענה בסוגיה זו.

     

24. נקדים ונזכיר, כי נטל השכנוע מוטל על בעל הדין המתנגד לקיום הצוואה (ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה (2001)). מצוידים בהנחיה זו, נפנה לבחון את טענות הנתבעים.

     

    לא נפל פגם בחתימת המנוחה על גבי הצוואה

25. לאחר שהעלו בכתב ההתנגדות טענות בדבר זיוף חתימת המנוחה על גבי הצוואה, הורה בית המשפט, לבקשת הנתבעים, על מינוי מומחה, עו"ד יונתן נפתלי, למתן חוות דעת בשאלת חתימתה של המנוחה על גבי הצוואה.

    בחוות הדעת שהוגשה ביום 8.7.24 קבע המומחה כי קרוב לוודאי שחתימת המחלוקת נחתמה על ידי חותמת הדוגמאות, היא המנוחה.

     

26. הנתבעים פנו למומחה בשאלות הבהרה אודות חוות דעתו, ואלה זכו למענה ביום 19.9.24. בתשובותיו, שב למעשה המומחה על האמור בחוות דעתו והוסיף כי "יש סיכוי קלוש שחתימת המחלוקת לא נחתמה על ידי חותמת הדוגמאות אך לא ניתן לשלול זאת לחלוטין" (ראו תשובה י"ב מיום 19.9.24).

     

27. תחילה, ביקשו הנתבעים לחקור את המומחה, אולם בהמשך חזרו בהם, כך שחוות הדעת נותרה על כנה.

    ב"כ הנתבעים, בהגינותו, הוסיף והבהיר בסיכומיו, כי הנתבעים אינם עומדים עוד על טענותיהם בעניין חתימת המנוחה על גבי הצוואה.

     

28. אשר על כן, ניתן לקבוע כי המנוחה חתמה בעצמה על גבי הצוואה, וכן הטביעה על גבי הצוואה את טביעת האצבע שלה.

     

    המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה

29. טענה בדבר העדר כשרות המנוחה עלתה במסגרת ההתנגדות, ואף בישיבת קדם הראשונה (ראו עמ' 3 שו' 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.24). לכן, ניתן צו לקבלת מידע רפואי וסוציאלי הנוגע למנוחה באותו הדיון. הנתבעים לא עמדו על מנוי מומחה לבחינת כשרותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, חרף האמור בתגובתם מיום 29.7.24, וחזרו בהם מטענה זו בסיכומיהם.

     

30. למעלה מן הנדרש, התובעים הציגו, בתגובתם להתנגדות, מספר חוות דעת, של הד"ר בן אור משנת 2015, של הד"ר חבר משנת 2016, ושל הד"ר פלדינגר משנת 2016. שתי חוות הדעת האחרונות הוגשו במסגרת ההליך שנוהל בין המנוחה לבין ילדיה בתביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה, והתייחסו למועדים שטרם עריכת הצוואה. חוות הדעת קבעו, כי המנוחה הייתה צלולה, עצמאית, ובעלת יכולת קוגניטיבית תקינה.

    אמנם, ד"ר חבר המליץ על מינוי אפוטרופוס לרכוש עקב קושי בריכוז ובחישוב, אך קבע לצד זאת כי המנוחה אינה סובלת מליקוי מנטלי. מינוי האפוטרופוס בעקבות חוות דעתו בוטל בהמשך, ובית המשפט קבע כי הייתה המנוחה כשירה בעת ההיא.

     

31. עוד צירפו התובעים סיכומי אשפוז מבית חולים בילינסון, בין היתר מן התאריכים 9.8.18 ומיום 27.1.19, הסמוכים לעריכת הצוואה, בהם נאמר מפורשות כי המנוחה צלולה ועצמאית (ראו נספח 7 ו-8 לתגובה להתנגדות) היותה של המנוחה צלולה ועצמאית בא לידי ביטוי גם בסיכום הביקור בבית החולים בלינסון מיום 20.11.29, שנה לאחר עריכת הצוואה (נספח 9 לתגובה להתנגדות) ואפילו מספר שנים לאחר עריכת הצוואה- ביום 21.2.22 (נספח 10 לתגובת להתנגדות).

     

32. עריכת ייפוי כוח מתמשך על ידי המנוחה ביום 2.7.19 בפני עו"ד ניר טולדנו, 7 חודשים לאחר עריכת הצוואה מהווה אינדיקציה משמעותית לכשרותה של המנוחה. ייפוי כוח זה, שהופקד אצל האפה"כ ביום 11.8.19, מעיד על יכולתה של המנוחה לקבל החלטות מורכבות ולבטא את רצונותיה באופן עצמאי, ואף העובדה שמעולם לא הופעל, מדברת בעד עצמה.

     

33. נסכם ונאמר, כי על יסוד האמור לעיל, לא הוכח לפני בית המשפט כי המנוחה הייתה נעדרת כשרות בעת עריכת הצוואה.

     

     

    השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה

34. סע' 30 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965, קובע:

    "(א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

     

    בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (1998) נקבע, כי ההכרעה בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת חייבת להיבחן על פי השאלה, אם המתנגד לקיום הצוואה נשא בנטל השכנוע שרבץ עליו, היינו האם הראיות שהובאו במשפט מוכיחות, ברמת הוודאות הנדרשת על פי מאזן ההסתברות, כי המצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת.

     

    כאן, נקבעו 4 מבחנים אשר בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:

     

    המבחן הראשון - תלות ועצמאות: האם המצווה בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה שכלית – הכרתית.

     

    המבחן השני - תלות וסיוע.

     

    המבחן השלישי - קשרי המנוח עם אחרים: האם המצווה בתקופה הרלוונטית לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, מהו טיב הסיוע שניתן לו, מהו היקפו ומידת התלות של המצווה באותו סיוע ובמי שהעניק לו אותו. עוד יש לבחון האם המצווה היה מבודד ותלוי רק במסייע.

     

    המבחן הרביעי - נסיבות עריכת הצוואה: מעורבות נהנה בעריכת הצוואה יכולה ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

     

    בע"א 4377/04גל גורן הולצברג נ' אביבה מירז, (2007)‏‏ נקבע כי "עצם ההשפעה על אדם לצוות באופן זה או אחר, או הניסיון להשפיע עליו לעשות כן, אין בה כשהיא לעצמה פסול. ברי, כי כל אדם נתון במידה זו או אחרת להשפעת הסובבים אותו, ולעמדות שהם משמיעים בפניו תיתכן השפעה על גיבוש דעתו ועל החלטתו. על מנת להביא לפסילת ההוראה יש להראות כי ההשפעה היוותה ניצול בלתי הוגן של מצבו של המצווה באופן שלא ניתן לומר כי הוראת הצוואה משקפת את רצונו החופשי".

     

35. סע' 35 לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה."

     

    בע"א 2014/95 פיליפ לרל נ' שרה בס (1996) נקבע, כי העברת פרטים לעורך הדין על ידי מי שעשוי להיות הנהנה על פי הצוואה מחייבת בחינה זהירה אם היה בדברים שמסר משום ביטוי לרצונו של המצווה, אך אין בכך כדי לפסול צוואה בשל השתתפות בעריכתה.

     

    דברים דומים נקבעו גם בע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל (30.4.00). הבאת המצווה לעורך דין המוכר לנהנה ומתן סיוע בפרטים טכניים אינם מהווים כשלעצמם עילת פסלות על פי סע' 35 לחוק הירושה.

     

    ועוד נקבע בע"א 3828/98רחל מיכקשווילי נ' דוד מחקשווילי, נד(2) 337 (2000):

    "סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו".

     

    כך, שהדברים שלובים זה בזה.

     

36. הנתבעים ביקשו לצייר את המנוחה כאישה מוגבלת הסובלת מליקוי ראייה העולה כדי עיוורון, תלויה בסביבתה בפעולות יומיומיות, ונתונה לשליטתם המוחלטת של שלושת התובעים, אשר פעלו באופן מודע במטרה לנתק אותה מסביבתה ולהכפיף אותה לרצונם, כפי שבא לידי ביטוי בתוכן צוואתה. אולם, טענות אלה נסתרו בראיות ובעדויות אשר נשמעו בפני בית המשפט, ואף בידי הנתבעים בעצמם.

     

37. כאמור, בהתאם למסמכים הרפואיים, המהווים ללא ספק ראיות אובייקטיביות, הייתה המנוחה צלולה ועצמאית סביב המועדים הרלוונטיים לעריכת הצוואה, ללא עדות לכך שהייתה מוגבלת ותלויה בסובבים אותה.

     

38. מן העדויות אשר נשמעו בפני בית המשפט עולה תמונה עובדתית שונה מזו שהציגו הנתבעים, כאשר הדברים נאמרו מפורשות גם מפי הנתבעים.

     

39. הנתבע 5 בעדותו מיום 25.1.26 (לעדות זו לא קיים תמלול) טען, כי התובעים הסיתו את המנוחה נגדו, ובכך גרמו לה להגיש תביעה לסילוק יד נגדו. תחילה טען, כי המנוחה הייתה תשושה ונזקקה למטפלת, ולאחר מכן, כי ביקרה בכל יום בבית הקשיש, וכי משם הביאה לעצמה אוכל. הוא טען, כי איש לא הגיע לבקר את המנוחה, כי התובעים סגרו את המנוחה בביתה, לא אפשרו לצאת מן הבית ולא התירו ביקורים אצלה, אך לצד זאת, אישר כי שהה בביתה של המנוחה לעתים קרובות, שכן העסק שלו התנהל בביתה של המנוחה, וכי נכנס לביתה כל אימת שחפץ בכך.

    בהתייחס למצב ראייתה של המנוחה, טען תחילה כי המנוחה הייתה עיוורת ולאחר מכן כי ראייתה הייתה מטושטשת.

    ועוד העיד, כי התובע 1 הביא עו"ד, אשר החתים את המנוחה על צוואה, וכי הוא עצמו צפה בכך.

    עדות זו נמצאה בלתי מהימנה, מלאה בסתירות פנימיות, ואף עמדה בסתירה לעדויות הנוספות בכלל, ולעדויות הנתבעות בפרט.

     

40. הנתבעת 2 סיפרה בחקירתה (לעדות זו לא קיים תמלול), כי התובעים הסיתו את המנוחה נגד יתר האחים. היא העידה, כי התגוררה בבאר שבע, אך הגיעה לבקר את המנוחה מדי פעם. טענתה בעניין מריבה עם התובע 3, אשר התדרדרה לכדי אלימות של ממש בעקבות ביקור אצל האם, התרחשה בשנת 2015, ואינה נוגעת לתקופה בה נערכה הצוואה.

     

41. הנתבעת 3 סיפרה בחקירתה מיום 25.1.26, כי ביקרה פעמים רבות בבית המנוחה, אך הוסיפה כי חששה להגיע לשם. לאחר מכן טענה, כי הגיעה לבקר את המנוחה באופן תדיר, בבית הקשיש:

     

    " אני האמת, הרבה ביקרתי אצלה אבל יש פעמים, אף פעם לא קיבלתי, בוא נגיד, הרוב לא נתנו לי לבוא אבל, כי רציתי לבוא עם, קצת חששתי, בוא נגיד חששתי מלהגיע, מאוד חששתי.

    עו"ד סבג: מה זה אומר חששת? פחדת ש-מה, שיעשו לך?

    העדה, גב' ***: שיכעסו כמו שעל האחיות שלי, שכעסו, אז כבר פעמים באתי

    איתם, יש פעמים שבאתי עם בעלי ואחר כך כבר לא הרבה באתי, באתי יותר

    למועדונית, הייתי אומרת לבעלי 'בוא נלך למועדונית, נדבר איתה, נשוחח איתה'

    הייתי מביאה לה כל מיני דברים.

    עו"ד סבג: אז במועדונית פגשת אותה.

    העדה, גב' ***: כן, כל הזמן.

    (עמ' 7 שו' 17-8).

     

    ועוד העידה הנתבעת 3, כי המנוחה יצאה אליה וישבה עימה על ספסל מחוץ

    לבית הקשיש. (עמ' 7 שור 39-33)

     

    וכן:

    "עו"ד סבג: כן והיא הייתה יוצאת אלייך לבד למרות שהיא כבדת ראייה?

    העדה, גב' ***: כן, זה לא חס ושלום עיוורון שהיא לא, לגמרי, היא הייתה

    רואה מטושטש אבל היא רואה כשהיא הולכת קרוב".

    (עמ' 8 שו' 33-30)

     

    לדברי הנתבעת 3, שני אחיה, ב' ו- א', אשר כאמור אינם צד להליך

    זה, הרבו לבקר את המנוחה (עמ' 9 שו' 22 ו- 31), וכך אף הנתבע 5.  

    (עמ' 10 שו' 23).

     

    הנתבעת 3 הודתה, כי התובעים לא שהו עם המנוחה לאורך כל שעות

    היממה (עמ'14 שו' 2), אך טענה בכלליות כי המנוחה הייתה נתונה להשפעה

    (עמ' 15 שו' 13).

     

42. התובע 1 העיד בחקירתו מיום 26.1.26 , כי לא התגורר דרך קבע בביתה של המנוחה (עמ' 7 שו' 3), וכי היא התגוררה בגפה (עמ' 7 שו' 9). לדבריו, חלק את הסיוע למנוחה עם התובעים האחרים (עמ' 7 שו'7). הוא סיפר, כי המנוחה הייתה עצמאית עד יום מותה (עמ' 8 שו' 5-2 ועמ' 20 שו' 6), וכי הגיע לביתה של המנוחה מדי יום (עמ' 20 שו' 32), עד אשר החליף אותו אחד התובעים האחרים או אחיינו (עמ' 20 שו' 35-32). עוד העיד, כי הנתבע 5 הרבה אף הוא לשהות בביתה של המנוחה (עמ' 21 שו' 33-32 ועמ' 29 שו' 17-14), וכן כי האחות ב' הגיעה לעיתים קרובות לבקר את המנוחה:

     

    " עו"ד דימרי: ב' באה,

    העד:ב' שמעת את זה שהיא הייתה באה כל הזמן, הרבה".

    (עמ' 24 שו' 27-26).

     

    התובע 1 העיד, כי המנוחה הייתה כבדת ראייה, אולם לא סבלה מעיוורון (עמ' 33

    שו' 27-20).

    לדבריו, "לא הייתה תלויה בנו. רק ביקשה מאיתנו, כילדים, לעזור לה. ברור

    שאישה מבוגרת מבקשת 'לך תעשה לי קניה', היא לא יכולה לבד לעשות קניה.

    הייתה שולחת, נותנת לו כסך, נותנת לי כסף, ואומרת 'לך תביא לי חלב,

    תביא לי זה, תביא זה'. הולכים, למה לא? זה אמא שלי".

    (עמ' 35 שו' 36-33).

     

43. התובע 2 העיד, בחקירתו מיום 26.1.26, כי המנוחה הייתה עצמאית:

    "מנהלת עצמאית את העניינים שלה, מקבלת החלטות גורליות בעצמה.

    העד, מר ***: כן.

    עו"ד דימרי: ואני שואל אותך, המצב שתיארת הוא נכון גם לחודש נובמבר 2018?

    העד, מר ***: אמא שלי הייתה כשירה, פקחית, יודעת מה היא רוצה, עומדת

    על שלה... והייתה עצמאית, הייתה עושה הכל. הייתה מתקלחת לבד, היית ישן

    אצלה עד הבוקר, הייתה מתקלחת, הולכת למועדון, מתלבשת לבד. הכל לבד.

    עצמאית. הכל לבד" (עמ' 48 שו' 5-1).

     

    ובעניין ראייתה העיד:

    " זה יש הבדל בין לקות ראיה לראות. היא ראתה הכל. היא ראתה את הילדים שלי,

    היא ראתה את הכל. היא לא הייתה עיוורת. היא הייתה, כמו שהקולגה שלך

    אמרה, שהיא באה אליה ברגל למועדון. מה זה, היא רואה" (עמ' 52 שו' 26-23).

    לדבריו, המנוחה לא הייתה תלויה בו, אך נעזרה בו בעריכת קניות (עמ' 53 שו' 1),

    ולעתים ערכה את קניותיה בעצמה (עמ' 72 שו' 16).

     

44. התובע 3 העיד, כי המנוחה התנהלה בכוחות עצמה (עמ' 87 שו' 32).

    הוא אישר, כי התובעים חלקו את הטיפול במנוחה (עמ' 90 שו' 24-23).

    לטענתו, ראייתה של המנוחה היתה תקינה (עמ' 97 שו' 15).

     

45. העדה ב', אחותם של הצדדים, הדגישה בחקירתה מיום 1.2.26, כי הקשר בינה לבין אמה היה קשר טוב (עמ' 41 שו' 5-4).היא שיתפה, כי הנתבעות פנו אליה, על מנת שתשכנע את המנוחה להעניק להן חלק שווה בעיזבונה (עמ' 40 שו' 11-9) וכי הדבר לא עלה בידה, שכן המנוחה פנתה אליה באומרה " ב', את יותר מדי אומרת" (עמ' 42 שו' 23).

    לדבריה :

    "אמא שלי הייתה אדם מאוד דעתן, חכם, אדם מאוד שליו, אדם שמאוד מחושב והיא כנראה עשתה את החשבונות שלה, אין לי מושג, כמו שאני עושה את החשבונות שלי, היא עשתה את החשבונות שלה והייתה מאוד דעתנית" (עמ' 43 שו' 4-2).

     

    היא אישרה, כי נהגה לשהות רבות במחיצת המנוחה (עמ' 42 שו' 24-22) וכי חלק מאחיה הגיעו אף הם לבית המנוחה:

    " ***, ***, ***, ***, אני, ***, ***, *** מתי שהיא יכלה, הגיעה, כל מי שהגיע, הדלת פתוחה, שיבואו לראות אותה, היא לא אמרה 'לא'".

    (עמ' 44 שו' 5-4).

     

    וכן: "אף אחד לא אמר להם לא להגיע" (עמ' 44 שו' 29).

    ועוד סיפרה, כי אחיותיה ואחיה הצעיר באו לבקר את המנוחה במועדון (עמ' 45 שו' 5-4).

    לדבריה, הייתה המנוחה עצמאית "עשתה הכל לבד, היא התקלחה לבד" (עמ' 49 שו' 38).

    היא אישרה את האמור בצוואה ביחס לסכומי כסף שקיבלו היא והנתבעת 2 (עמ' 60 שו' 3, עמ' 61 שו' 3).

    העדה הכחישה את הטענה, כי ראייתה של המנוחה הייתה חלשה מאד בתקופה בה נערכה הצוואה (עמ' 78 שו' 19-18).

     

46. בהתייחס לשלושת התנאים הראשונים אשר היה על הנתבעים להוכיח, ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי הם לא הרימו את הנטל, כנדרש:

     

    תלות ועצמאות- מאחר שמרבית העדויות עולות בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים אודות המנוחה, מצאתי לקבוע כי המנוחה לא סבלה מעיוורון, כי אם מלקות ראיה, כזו אשר לא פגעה ביכולתה להתנייד באופן עצמאי, וכן כי הייתה צלולה, ניהלה את ענייניה, לרבות הליכים משפטיים, מתוך רצון חופשי, ואף ניסיון מצד בתה ב', אשר נמנתה על מעגל הילדים הקרוב ביותר למנוחה, להפעיל עליה השפעה בעניין חלוקת עיזבונה גם לנתבעות – לא צלח. ממילא, לא הוכיחו הנתבעים כי המנוחה באה בגדרי "זקן תשוש" בשל חולשה, או מצבה הגופני.

     

    תלות וסיוע – התובעים אמנם סייעו למנוחה בחיי היומיום, אך לא היו היחידים שסייעו לה, ולא הוכח כי סיוע זה יצר תלות עמוקה ששללה את רצונה החופשי.

     

    קשרי המנוחה עם אחרים - טענות הנתבעים כי התובעים בודדו את המנוחה לא הוכחו. מצאתי, כי המנוחה אירחה בביתה בני משפחה נוספים, כגון הנתבע 5, הבת ב' והבן א', וכי הנתבעות 1,2,3 הגיעו לבית המנוחה לביקורים, הגם שלעתים רחוקות. עוד הוכח כי הנתבעת 3 פגשה במנוחה באופן קבוע בבית הקשיש.

     

47. מכאן, נפנה לבחון את נסיבות עריכת הצוואה, במסגרת בחינת קיומה של השפעה בלית הוגנת, וכן לצורך בחינת מעורבות התובעים בעריכת הצוואה.

     

48. התובע 1 העיד, כי הוא קישר בין המנוחה לבין עו"ד מעודה, עורך הצוואה (עמ' 37 שו' 31-30). לטענתו, כיוון שהיא ביקשה זאת, שכן עו"ד מעודה טיפל בתיקיה של המנוחה (עמ' 37 שו' 36-34). לדבריו, הכיר את עו"ד מעודה, אשר התפלל עמו באותו בית כנסת (עמ' 38 שו' 24) .

     

    טענתו, כי המנוחה היא שביקשה להיעזר בעו"ד מעודה, מעוררת תמיהה, שכן עו"ד מעודה אכן ייצג את המנוחה בהליכים שהתנהלו לאחר עריכת הצוואה, ולא לפני כן, כך שנראה כי מעמד עריכת הצוואה היה המפגש הראשון בין עו"ד מעודה לבין המנוחה.

     

49. התובע 2 העיד, כי לא ידע על כך שבכוונת המנוחה לערוך צוואה (עמ/' 75 שו' 9), וכי הכיר את עו"ד מעודה באמצעות התובע 1. לדבריו, ביקשה המנוחה כי יפגישו אותה עם עו"ד, על מנת לערוך את הצוואה (עמ' 77 שו' 24).

     

50. עו"ד מעודה, עורך הצוואה, העיד ביום 1.2.26, כי לא הכיר את המנוחה טרם עריכת הצוואה (עמ' 1 שו' 33-29).

     

    לדבריו:

     

    "מול בית המשפט נוהלו 3 תיקים, אם אני לא טועה וההיכרות שלי עם המנוחה היה לתקופת זמן של שנתיים או 3 ואני חושב שהצוואה, זה היה האירוע הראשון שבו הכרתי את המנוחה, לפי התאריכים אני יכול להיות גם בטוח. הצוואה נערכה בנובמבר 2018 ואני צריך לראות בדיוק, אני חושב שהתיקים הגיעו לאחר מכן. אז לדעתי, כשאני עושה את רצף התאריכים, אז הצוואה כנראה זה היה האירוע הראשון שבו הכרתי את המנוחה" (עמ' 2 שו' 8-2).

     

    הוא שיתף, כי המנוחה סיפרה לו כי בנות המשפחה ניסו למנות לה אפוטרופוס,

    ולהוכיח כי היא אינה כשירה, וכי בית המשפט קבע כי היא כשירה.

    (עמ' 2 שו' 37 עד עמ' 3 שו' 2).

     

    בעניין מצבה של המנוחה, סיפר:

    "מזכרוני, התרשמתי מהמנוחה שהיא צלולה, שהיא מבינה עניין" (עמ'5 שו' 16).

     

    הוא אישר, כי ההיכרות בינו לבין התובע 1 מקורה בבית הכנסת בו התפללו בצוותא.

    (עמ' 9 שו' 21).

     

    לדבריו, אין הוא מכיר את התובעים האחרים (עמ' 10 שו' 14-7).

     

    הוא תיאר, כי התובע 1 פנה אליו, וסיפר כי בכוונת אמו לערוך צוואה, (עמ' 12 שו'

    25-24), וכי ביקש לזמן את המנוחה למשרדו (עמ' 12 שו' 28).

     

    וכך סיפר:

    "הגברת הגיעה אלי, בזיכרון שלי הגברת הייתה אצלי הרבה פעמים, במהלך

    שנתיים וחצי שייצגתי אותה, 3, 4, 5 פעמים. קצת קשה לי, 8 שנים, 7 שנים אחורה

    לזכור בדיוק את רצף האירועים אבל מה שאני זוכר ממועד עריכת הצוואה, הגברת

    הגיעה, בזמנו הייתי במשרד מצומצם עם שני חדרים. משרד, בחדר האחד הייתה

    המזכירה עם אזור המתנה ובחדר הפנימי אני הייתי שבתוכו גם חדר ישיבות עגול.

    אני זוכר שהמזכירה הודיעה לי שהגברת הגיעה עם הבן שלה ***, אני אמרתי

    למזכירה שלי כמו שאני עושה תמיד שאני מבקש שאף מלווה, אף יורש לא יהיה.

    לאחר כרבע שעה, אם אני לא טועה, התפניתי, המנוחה נכנסה אלי לחדר, קיימנו

    ריאיון, שיחה" (עמ' 13 שו' 32 עד עמ' 14 שו' 2).

     

    הוא הבהיר מפורשות: "התובע 1 לא היה במשרד שלי בזמן עריכת הצוואה" (עמ' 14

    שו' 12).

     

    עו"ד מעודה אישר, כי ייתכן והיה זה התובע 1 אשר מסר לו את פרטי הנכס

    (עמ' 18 שו' 4), ושלל את הטענה כי קיבל את מספרי תעודות הזהות של התובעים

    מן התובע 1 (עמ' 25 שו' 11-9).

     

    עו"ד מעודה צירף תרשומת שערך (נ'2), בה נאמר כך:

     

    

     

     

     

     

     

    עו"ד מעודה העלה על הכתב את שיחתו עם המנוחה, בה מסרה לו את מתווה הצוואה

    ואת נימוקיה לכך.

     

    עו"ד מעודה סיפר:

    "המנוחה ראתה בחלק מהילדים שהם פשוט, היא חזרה על מוטיב ש'הם נגדי, הם

    נגדי, הם נגדי, הם רוצים למנות לי אפוטרופוס' היא חזרה על המילים

    'אפוטרופוס' אמרה כמה פעמים, למרות שזו מילה קשה, היא סיפרה, אני זוכר

    שהיא דיברה בעצב גדול על זה שהיא עבדה כל החיים שלה בשביל הבית ושהם

    רצו לקבוע שהבית הזה לא שייך לה והיא כעסה מאוד שהם ניהלו הליכים

    משפטיים נגדה, היא כעסה מאוד על הבן, ***, שהיא תיארה לי שהיא מפחדת

    שמסתובבים אנשים בחצר ושהיא ביקשה ממנו המון פעמים לפנות והוא לא פינה.

    אני זוכר שהיה איזה אח אחד בחו"ל שהיא גם סיפרה, או שיש לו חובות או שהוא

    מצטרף לאחת מהאחיות. אני זוכר ששאלתי אותה בוודאות לגבי מישהי שהיא

    בחרה לנשל ושהיא הסתלקה לטובתה וזה, הקשיתי עליה 'למה את עדיין מבקשת

    לנשל אותה אחרי שהיא הסתלקה לטובתך?' והיא חזרה ואמרה שהיא נתנה לה

    פיצוי שמספק בעיניה. זוכר את האירוע מבחינת ההתרשמות ממנה, שהיא הזינה

    אותי במידע וזה היה מרגש אותי לראות אישה תימנייה, לבושה יפה, צלולה,

    שיודעת להביע את דעתה".

     

    (עמ' 28 שו' 35 עד עמ' 29 שו' 10).

     

51. בפני בית המשפט הוצג סרטון, בו צילם עו"ד מעודה את המנוחה והציג לה שאלות אודות צוואתה. הוא טען, כי הסרטון נערך לאחר שהצוואה הייתה מוכנה (עמ' 30 שו' 32-30), דבר העולה בקנה אחד עם דבריו בסרטון, לפיהם הצוואה תיחתם לאחר צילום הסרטון.

    הוא אישר, כי איש מן התובעים לא נכח בחדר עת צולם הסרטון (עמ' 31 שו' 37-36) 

    וכן כי לא התרשם שהמנוחה נתונה הייתה להשפעה או לאונס (עמ' 32 שו' 10).

     

    הוא הסביר מדוע צילם את הסרטון, אשר צולם כאמור לאחר שבירר עם המנוחה

    מהו רצונה והכין את הצוואה, וטרם חתימת הצוואה:

     

    "התרשמותי הייתה מוחלטת, אפילו לא חשבתי לעשות סרטון, רק נוצר פער של

    זמן שישבתי עם המנוחה לבד בחדרי כאשר המזכירה שלי ניגשה לקנות את הדיו

    ומיציתי את הזמן בעריכת סרטון" (עמ' 36 שו' 35-33)

     

    וכן:

     

    "הסרטון היה סרטון מסכם של האירוע, לא הסרטון המכונן של האירוע. אני

    התרשמתי בעיניי, לא הסרטון הוא זה שעושה את הצוואה אלא מה שהתרשמתי

    בעיניי. הסרטון בא לתת גושפנקא שבית המשפט לימים יראה במי מדובר".

    (עמ' 39 שו' 9-6).

     

    במהלך הסרטון, הציג עו"ד מעודה למנוחה שאלות אודות הצוואה, והיא השיבה

    והסבירה באופן ברור וקוהרנטי את הנימוקים להחלטתה לערוך את הצוואה כפי

    שנערכה. המנוחה התייחסה למערכת היחסים המורכבת עם הנתבעים, ופירטה

    מדוע בחרה להדיר אותם מצוואתה. אף אם חלק מתשובותיה ניתנו במענה

    לשאלות מנחות, לא הסתפקה המנוחה בתשובה חיובית או שלילית, והיטיבה

    להרחיב ולנמק את תשובותיה. ההתרשמות הכוללת מן הסרטון היא, שהמנוחה

    הייתה איתנה בדעתה לצוות את עיזבונה בהתאם לאמור בצוואה. דבריה משתלבים

    היטב גם במסמך נ'/2 שהובא לעיל, ומחזקים את המסקנה כי הוראות הצוואה הן

    פרי רצונה העצמאי של המנוחה. מכל מקום, בניגוד לטענת הנתבעים, אין בסרטון

    כדי לשלול את העדויות האחרות, ולקבוע כי הנתבעים הרימו את הנטל והוכיחו

    במאזן הסתברויות כי הצוואה נערכה מתוך השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

     

52. מזכירתו של עו"ד מעודה, הגב' רונית בנדק, אשר שימשה כעדה לצוואה, אישרה, כי לא הייתה לה היכרות מוקדמת עם התובע 1 (עמ' 88 שו' 10-6), וכי המנוחה התהלכה בכוחות עצמה (עמ' 88 שו' 15). ועוד אישרה, כי התובע 1 הביא את המנוחה למשרדו של עו"ד מעודה, אולם לא נשאר בו (עמ' 88 שו' 24). לדבריה, הציגה למנוחה שאלות מספר, כנהוג על ידה (עמ' 90 שו' 19-18), ועו"ד מעודה הסביר למנוחה את עיקר האמור בצוואה טרם חתימת הצוואה (עמ' 101 שו' 32-30). היא סיפרה, כי התקשרה לתובע 1 על מנת שיגיע למשרד לאחר חתימת הצוואה (עמ' 102 שו' 16-12).

     

53. מדברי העדים לצוואה עולה, כי מעורבותו של התובע 1 בעריכת הצוואה הסתכמה ביצירת הקשר בין המנוחה לבין עו"ד מעודה, ולכל היותר במסירת פרטים טכניים כגון פרטי הנכס ומספרי תעודות זהות. התובע 1 לא נותר במשרדו של עו"ד מעודה במהלך עריכת הצוואה והחתימה עליה, ונקרא לשוב אל המשרד רק כשההליך תם.

     

    מצאתי, כי המנוחה עצמה היא שהכתיבה את רצונה, ואף אם התובע 1 סייע למנוחה בהגעה למשרדו של עו"ד מעודה או בתשלום שכר טרחתו, אין בכך כדי להוכיח מעורבות פסולה המשפיעה על תוכן הצוואה, בפרט כאשר המנוחה הביעה את רצונה באופן כה ברור וישיר בפני עורך הדין. על כן, לא ניתן לקבוע כי התובע 1 היה מעורב בעריכת הצוואה, הן כעילה עצמאית לפסילת הצואה, והן כנגזרת של השפעה בלתי הוגנת.

    בכל הנוגע לתובעים 2 ו-3, לא הונחה בפני בית המשפט ולו בדל ראייה הקושרת אותם למעורבות בעריכת הצוואה.

     

54. למעלה מן הנדרש מצאתי לציין, כי רצונה של המנוחה כפי שמצא את ביטויו בצוואתה, מבוסס על הסבר המניח את הדעת, ומקורו בהליך שנוהל בפני בית המשפט, ובטענת הנתבעים במהלכו כי המנוחה נעדרת כשרות, או במתן פיצוי כספי אשר לדעתה די היה בו על מנת שלא לכלול בצוואתה מי שזכתה בו. כעסה על ילדיה בא לידי ביטוי גם בצוואה קודמת שערכה המנוחה ביום 3.8.15 (נספח 3 לתגובה להתנגדות), ובה ציוותה את ביתה לתובעים ולנתבע 5 בלבד, והדירה את שני בניה הנוספים, ואילו את כספה ביקשה לצוות ל- 11 מתוך 12 ילדיה.

     

55. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי הנתבעים לא עמדו בנטל הנדרש להוכחת טענותיהם בדבר השפעה בלתי הוגנת או מעורבות פסולה בעריכת הצוואה. סבורני, כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמתי של המנוחה ועל כן יש להורות על קיומה.

    על כן, הריני מורה על דחיית ההתנגדות, תוך מתן צו לקיום הצוואה.

     

56. הנתבעים יישא בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.

     

57. התובעים יגישו פסיקתא מתאימה לחתימתי.

     

58. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

59. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

     

    ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ו, 15 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.