פס"ד המכיר בבת זוג של מנוח כידועה בציבור היורשת אותו

בני זוג נישאו בשנת 1977 והתגרשו בהסכם בשנת 2000. לבן הזוג היו שני ילדים מנישואים קודמים ובמהלך חיי הנישואים נולדו לבני הזוג שני ילדים נוספים.

לאחר הגירושין, שבו הצדדים להתגורר תחת אותה קורת גג ובחלוף השנים, בשנת 2021 נפטר הגרוש (להלן :"המנוח") כשאיזה מהם לא היה נשוי לאדם אחר.

על המדוכה השאלה האם יש לראות בגרושתו של המנוח (להלן: "המתנגדת") כמי שזכאית לחלק מעיזבונו מכח הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה"), בבחינת "מעין צוואה".

משני צדי המתרס ניצבים המתנגדת, כשלצדה ילדיהם המשותפים שלה ושל המנוח; מן העבר השני ניצבים שני ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים.

המחלוקת התעוררה לפניי, עת בנו של המנוח מנישואיו הראשונים הגיש בקשה למתן צו ירושה בעניינו שבה נעדרה המתנגדת מגדרי יורשיו לפי דין, ובעקבות האמור הגישה המתנגדת את התנגדותה לבקשה מתן צו ירושה (הבן, מר ז', יכונה להלן גם "המבקש").

ת"ע 48374-06-23 הוא תיק בקשת צו הירושה (להלן: "הבקשה"); ת"ע 48395-06-23 הוא תיק ההתנגדות לבקשה (להלן :"ההתנגדות"). לנוחות הקריאה, יכונו המתדיינים ובני המשפחה גם בשמותיהם הפרטיים. הפניות לפרוטוקולים יבוצעו על בסיס המספור שבתיק ההתנגדות.

רקע כללי ודיוני

1. כאמור, המתנגדת והמנוח נישאו בשנת 1977, כאשר אותה העת היו למנוח שני ילדים מנישואיו הקודמים – המבקש, מר ז', וגברת ג'. המתנגדת עצמה היתה אותה העת אלמנת צה"ל.

    

   במהלך חיי הנישואין התגוררו המנוח והמתנגדת במשק במושב XXX ונולדו להם שני ילדים – כ' ופ' (להלן :"המשק" ו-"המושב" לפי העניין).

    

   אין מחלוקת שהמנוח ניהל מוסך באמצעות תאגיד, XXX בע"מ (להלן: "המוסך" ו- "החברה", לפי העניין).

    

2. ביום 21.12.2000 ערכו המתנגדת והמנוח הסכם גירושין שקיבל תוקף שיפוטי בבית הדין הרבני האזורי באשקלון (להלן :"הסכם הגירושין"). במסגרת הסכם הגירושין לקח על עצמו המנוח בין היתר את כל החובות בקשר עם המשק והמוסך לרבות הלוואת המשכנתא והלוואות הקשורות עם המוסך והמתנגדת ויתרה על זכויות תביעות או דרישות במישרין או בעקיפין במשק או במוסך. עוד הובהר כי כספים ומיטלטלין לפי ההסכם יופקדו בנאמנות אצל צד ג' שפורט בהסכם עד לקבלת הגט.

    

   ביום 24.5.01, נתן בית הדין הרבני האזורי באשקלון תוקף שיפוטי למסמך נוסף שהוכתר "כהבהרה להסכם הגירושין" שבו בין השאר הוגדלו הסכומים שנזכרו בהסכם הגירושין ונקבעה תניית פיצויים הדדית, תוך שמנגנון הנאמנות אשר נזכר בהסכם הגירושין, נותר על כנו.

    

3. המנוח הלך לבית עולמו ביום 24.12.2021, למעלה מעשרים שנה לערך לאחר הגירושין.

    

4. אין מחלוקת של ממש כי שנים רבות מאוד בטרם נפטר המנוח, התגוררו המתנגדת והמנוח תחת אותה קורת גג לכל המאוחר בחלוף מספר שנים לאחר הגירושין ועד לפטירה.

    

   ביום 7.9.22 הגישה המתנגדת תובענה להצהיר עליה כעל ידועתו בציבור של המנוח. בעקבות החלטתי מיום 8.9.22, נמחקה ביום 20.9.22 התובענה הנ"ל (תמ"ש 15364-09-22).

    

   משהוגשו הבקשה וההתנגדות לפניי כבוד הרשם לענייני ירושה, אלה הועברו ביום 20.6.23 לבית משפט זה.

    

    

    

5. בתמצית, ליבת המחלוקת נעוצה בשאלה מה היה אופי יחסי המתנגדת והמנוח לאחר גירושיהם. המתנגדת טוענת כי גם גירושיהם היו למעשה למראית עין הגם שאמנם יחסיהם אותה עת עלו על שרטון, ונבעו בעיקרם מחובות שרבצו על המשק ועל העסק והאפשרות שלה לזכות בקצבת אלמנות צה"ל, תוך שבפועל עד לפטירתו התנהלו היא והמנוח כזוג נשוי לכל דבר ועניין. מנגד, גרסתם של ז' וג' שונה לחלוטין. לשיטתם, עסקינן בגירושין לכל דבר ועניין אשר מעוגנים בהסכם ממון של ממש שכלל הפרדה ברכוש, וגם אם המתנגדת שבה לגור לצדו של המנוח כעבור מספר שנים, נעשה הדבר משיקולי נוחות כלכלית ואחרת גרידא, עד כדי שהמתנגדת הוצגה על ידם כמי שהייתה בבחינת "כח עזר" בתחזוקת הבית וניקיונו.

    

6. ביני לביני, ביום 6.11.23 הכיר המוסד לביטוח לאומי במתנגדת כמי שהייתה ידועה בציבור של המנוח (ראו: הודעת המתנגדת מיום 11.1.24).

    

7. מאחר שבקדם המשפט מיום 7.2.24 לא הגיעו הצדדים לכלל הבנות נקבעו התובענות לשמיעת ראיות ונקצבו העדויות ומשכן.

    

   הצדדים הגישו תיקי מוצגים (המתנגדת – ביום 16.4.24; המבקש – ביום 13.9.24).

    

   הראיות נשמעו בשני מועדים, ביום 13.10.24 שבמסגרתו אף הוצעה לצדדים הצעה; וביום 14.5.25 משההצעה לא נסתייעה. לנוחות הקריאה יכונו הפרוטוקולים של דיוני שמיעת הראיות "הפרוטוקול הראשון" ו"הפרוטוקול השני" בהתאמה.

    

   במסגרת שמיעת הראיות העידו המתנגדת, ארבעת ילדיו של המנוח (פ' וכ' העידו בהיוועדות חזותית ממקום מושבם בארצות הברית) וכן העידו עדים נוספים: אחיו של המנוח עו"ד צ' (להלן: "האח"), רב המושב, הרב נ', העדות גב' ס', גב' מ' ועו"ד ח' אשר לדבריו ייצג בעבר את המנוח.

    

   ביום 25.9.25 סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

    

   תמצית טענות הצדדים

    

8. ככלל, טענתה המרכזית של המתנגדת היא כי הגירושין היו בעיקרם למראית עין, ונועדו לאפשר לה לשוב ולקבל קצבה כאלמנת צה"ל, לרבות נוכח חובות שהצטברו. המתנגדת מטעימה שההסכם וההסכם המבהיר כלל לא היו הסכמים שנועדו להסדיר התנהלות כלכלית של הצדדים לעתיד, כי אם שירתו את תכליתם האמיתית של הגירושין, כמפורט לעיל. המתנגדת והמנוח המשיכו ולהתגורר בצוותא ולא נפרדו למעשה מעולם, לא כל שכן בשתיים עשרה השנים שקדמו לפטירתו.

   למעשה, חיו המתנגדת והמנוח בצוותא כארבעים שנה, במהלכן בנו בית משותף וניהלו משק בית משותף, ערכו שימוש באותו הבית על מיטלטליו ולנו באותו החדר ובאותה המיטה, על כל המשתמע מכך, שכן היו בני זוג לכל דבר ועניין.

    

   לראיה, גם המוסד לביטוח לאומי הכיר במתנגדת ובמנוח כידועים בציבור ויש לייחס לכך משקל של ממש במיוחד נוכח הדרישות והחקירות המחמירות שהוא מקיים. עוד מטעימה המתנגדת כי במהלך שמיעת הראיות ניכר היה שכלל העדים החיצוניים ראו בהם בני זוג נשואים לכל דבר ועניין, לרבות רב היישוב, באופן המפריך מאליו את הצגתה של המתנגדת כ"עוזרת בית" גרידא על ידי המבקש.

    

   המתנגדת והמנוח עירבו נכסים באופן משמעותי – שלהם ושל החברה – כפי שמגלה עיון בדפי החשבון שהוצגו, המלמדים העברות כספים משמעותיות בין החשבונות. בהתאם, היו המתנגדת והמנוח מורשי חתימה בחשבונות הבנק האישיים האחד של השניה, והתובעת גם שילמה מחשבונה חלק לא מבוטל מחשבונות הבית והחברה. לא זו בלבד אלא המתנגדת עצמה היתה בעלת המניות בחברה תקופה לא מבוטלת לאחר הגירושין.

    

   המתנגדת טוענת כי עדויות המבקש, ג' והאח היו לאקוניות ובעיקר הסגירו את העוינות שלהם כלפיה, עת לא ידעו לרדת לפרטי החיים המשותפים האובייקטיביים של המתנגדת ושל המנוח, הגם שלא הכחישו את המגורים באותו הבית.

    

9. המבקש עותר לדחות את ההתנגדות. לשיטת המבקש הסכם הגירושין מדבר בעד עצמו ומחריג כל זיקה של המתנגדת למשק ולחברה. המבקש מודע לכך שההליך קא עסקינן איננו הליך בעניין היקף העזבון, אולם לשיטתו יש לכך משקל ראייתי משמעותי בבחינת הסכם ממון המבהיר את ההפרדה הרכושית שביצעו הצדדים. לפיכך, טוען המבקש כי לפי הדין ניתן להתערב בהסכמי ממון אך במקרים חריגים בלבד. המתנגדת נטלה כספים של המנוח לשיטתו שלא ברשות ובנתה נכס מקרקעין נוסף. לטענתו, העירוב הנכסי – העברות הכספים המשמעותיות מחשבון החברה לחשבון המתנגדת וההיפך, נעשו אך ורק משיקולי נוחות של המנוח, אשר שלט בפועל בחברה.

    

   המבקש אף מבהיר כי גם העברת המניות בחברה על שמה של המתנגדת נעשתה אך ל"משמורת", בנאמנות, כפי שנהג המנוח לעשות עם ילדיו ואחרים. גם אם היתה מערכת יחסים כזו או אחרת בין המתנגדת ובין המנוח לטענתו לא היתה זו מערכת יחסים אינטימית, על כל המשתמע מכך, אלא נשענה על ההסטוריה המשותפת שלהם. הוא הדבר גם באשר לטיסות משותפות של המנוח והמתנגדת לארה"ב, שנעשו אך ורק כדי לבקר את ילדיהם המשותפים.

    

   המבקש מזכיר את עדותו של האח בכל הקשור עם בגידתה הנטענת של המתנגדת במנוח כרקע לגירושין כמו גם את עדותה של ג' על אודות יום הפטירה. עוד מזכיר המבקש כי בעת הגירושין נפרדו הצדדים בפועל מקום בו המתנגדת עברה להתגורר ביישוב אחר.

    

   הדין החל

    

10. סעיף 55 לחוק הירושה, שכותרתו "מעין צוואה", קובע כדלקמן:"...איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היה נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת , בצוואה שהשאיר המוריש". סעיף זה משווה למעשה את מעמדו של בן זוג שלא נישא למעמדו של בן זוג נשוי בכל הנוגע להיקף הירושה על פי דין אשר קובע סעיף 11 לחוק הירושה, בהקשרו (ראו ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין פד"י מח (2), 89).

     

    על פי הדין על מנת שניתן יהיה להחיל את הוראות סעיף 55 בעניינו של הטוען לזוגיות שלא הוסדרה בנישואין, עליו להוכיח שלושה יסודות: חיי משפחה; קיומו של משק בית משותף; וכי בעת פטירת אחד מהם, איזה מבני הזוג לא היו נשואים לאדם אחר [השוו למשל: בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים; 29.11.06)].

     

11. באשר ליסודות בדבר קיום חיי משפחה ומשק בית משותף כבר נפסק כי אין "המדובר כאן על שני יסודות מנותקים, שאינם משתלבים זה בזה, אלא על שני מרכיבים השזורים זה בזה: לא על חיי משפחה לבד המדובר כאן אלא על חיי משפחה בעלי אופי מוגדר, היינו כאלה שביטויים לקיום משק בית משותף. עיקר עניינו של הביטוי 'חיי משפחה במשק בית משותף' הוא בתהייה אחר טיבה ואופייה של מערכת היחסים שבין בני הזוג..." (ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון פד"י מג (1), 431, 435).

     

    כמובן שחובת הראיה הראשית מוטלת על הטוען זאת, ועסקינן בשאלה עובדתית בעיקרה אשר כאמור נבחנת על בסיס היסודות שהותוו בהוראת החוק ובפסיקה כאמור לעיל, שכן "...המבחן שמציב סעיף 55, הוא מבחן גמיש; אין לקבוע לו קריטריונים נוקשים, ויציקת התוכן תיעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה"... (ע"א אלון לעיל) .

     

    דיון והכרעה

12. לאחר ששמעתי את מכלול העדויות ועיינתי במכלול המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל, וזאת בין היתר מנימוקי המתנגדת.

     

    גרסתה של המתנגדת סבירה הרבה יותר בעיני ומתיישבת לא רק עם עדותה ועדויות ילדיהם כ' ופ', כי אם גם אם הראיות שהוצגו לפני; בהן בין היתר עדותו של הרב נ' שאף לא נטען כי עדותו הייתה מוטה, כמו גם הראיות החפציות אשר תומכות הרבה יותר בגרסתה של המתנגדת. כפי שאפרט עוד להלן גם עדויותיהם של בני משפחת המנוח מצדו השני של המתרס, שככלל ניכרה טינתם העזה למתנגדת על כל המשתמע מכך, לא זו בלבד שהעלו סימן שאלה של ממש באשר לגרסתם הכללית כי אם גם תמכו לפרקים ומבלי משים דווקא בגרסתה של המתנגדת.

     

13. ראשית, אעיר כי אין מחלוקת שהמנוח והמתנגדת לא היו נשואים לאדם אחר בעת פטירתו של המנוח. אולם, גם ביחס ליסודות הנוספים, שוכנעתי כי שנים רבות בטרם פטירת המנוח אמנם חיו חיי משפחה זה לצד זו וקיימו משק בית משותף.

     

14. ניסיונו של המבקש והעדים מטעמו לרבות בעדויותיהם לפניי לתאר את המתנגדת כ"כוח עזר", מנקה גרידא וכיוצא באלה, לא זו בלבד שספק רב אם עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו לפניי ולא תורם דבר - לא לכבודם של בני המשפחה ובוודאי שלא לכבודה של המתנגדת - אלא סותר במישרין את המצג שלכל הפחות הוצג כלפי חוץ בדבר היותם נשואים לכל דבר ועניין.

     

15. דוגמא מובהקת לכך היא עדותו של הרב נ', רב המושב, אשר הבהיר מפורשות כי למעשה רק במהלך השבעה לאחר פטירת המנוח – מעמד שבו השתתפה גם המתנגדת – נודע לו שהם לא היו נשואים פורמלית: "...ש. אוקיי. אתה מכיר את הגברת א' ואת המנוח י'? ת. מכיר אותם. ש. איך בעצם אתה מכיר את א'? א' לא נולדה במושב, איך אתה מכיר אותה? ת. אני מכיר אותה מאז שאני זוכר את עצמי. היא גדלה במושב יחד איתנו. ש. ואת י'? ת. את י' אני מכיר מאז שהשתחררתי מהצבא, הייתי מתקן אצלו במוסך את המכוניות שלי ליד הבית. ש. ומה אתה יודע על מערכת היחסים ביניהם? ת. עד כמה שאני זוכר, עד שהוא נפטר, התקנתי להם בבית מזוזות גם פעם או פעמיים, ותמיד היו הכרנו אותם שבאו לכל אירוע ביחד, תמיד ראינו אותם ביחד, ידענו שהם גרים בבית הזה. ש. ותגיד לי, מבחינתך אתה הכרת אותם כבעל ואישה? ת. הכרתי אותם, כן , מבחינת התנהגות ידעתי שהם ביחד. אנחנו חשבנו באמת שהם נשואים עד לשבעה שלו. כן. היא גם ישבה שבעה והכל, אז אני לא יודע. באמת חשבתי שהם נשואים, התנהלות שלהם הייתה כזו לכל דבר. ש. אני סיימתי כבודו. כ.ה. בן שלו, כן חקירה נגדית. חקירה נגדית: ש. כבוד הרב, אתה אומר, כמה שנים בעצם אתה מכיר את א' ואת י' המנוח? ת. את א' אני מכיר יותר שנים, אולי חמישים שנה, מאז שהייתה נשואה לס', זכרונו לברכה. ש. ומה קרה לו? ת. מלחמת יום כיפור. ש. אז היא אלמנת צה"ל ממלחמת יום כיפור. והיא נהגה לספר לך דברים אישיים על מה שיש לה? ת. מעולם לא שוחחתי, אני לא מדבר עם אנשים בתפקידי כרב, על עניינים אישיים. לא מעולם לא. ש. לא אז אתה, אז מה ידעת על מערכת היחסים שלהם? ת. כל הזמן חשבתי שהם זוג, כמו כל זוג נשוי. ש. חשבת שהם נשואים. תמיד חשבת שהם נשואים. ת. כן...." (עמוד 20 לפרוטוקול הראשון, שורות 3-29). וכן: ".... ש. בסדר. וביחסים שבינו לבין א', איך היית מגדיר את היחסים ביניהם? ת. במקומות שראינו אותם, זה לא היה הרבה, רק אירועים וכאלה, יחסים כמו כל זוג שאני נתקבל בו מידי פעם. אבל שום דבר חריג לא ראיתי, מבחינת ההתנהגות של שניהם זה היה כמו כל זוג זה מה שאני זוכר. ש. ואתה לא נחשפת, בשיחות במה שסיפר לך המנוח, לא נחשפת לזה שיש ביניהם איזשהוא משבר שגרם לאיזה משהו ביחסים. ת. הוא לא סיפר לי, ככה שאני לא נחשפתי..." (עמ' 21 לפרוטוקול הראשון, שורות 17-23).

     

    אלא שלא על עדותו של הרב נ' לבדה ניצבה מסקנה זו.

     

16. ג', שלא ניתן לחשוד בה כי מגלה אהדה למתנגדת, אף היא אישרה שלכל הפחות המתנגדת נהגה להציג עצמה כרעייתו של המנוח גם לאחר הגירושין: "...אני אסביר לך. אני לא יודעת אם אתה יודע מה זה אנשים XXX של פעם שמתביישים בקטע שחס וחלילה ידעו שהם גרושים. הרי היא גרושה מאבא שלי, מאוד, מאוד, מאוד, כל פעם סיפרה לכל העולם ואשתו שזה בעלה, אפילו לילדים שלה היא לא סיפרה..." (עמ' 17 שורות 31-34 לפרוטוקול השני).

     

    ואמנם, דברים אלה אף עולים בקנה אחד עם דבריהם של פ' וכ', ילדיהם המשותפים של המתנגדת והמנוח. כשם שסיפרה ג', כ' הסביר בעדותו שרק לאחר פטירת המנוח נודע לו כי דה-יורה היו הוא והמתנגדת גרושים (עמוד 15-25 לפרוטוקול הראשון). גם פ' טען שנודע לו על סטטוס הגירושין אלא אך שנים רבות לאחר מכן (עמוד 9 לפרוטוקול הראשון).

     

    לא למותר לציין שגם לפני העדות ס' ומ' לכל הפחות כלפי חוץ הוצג מצג שלפיה המתנגדת והמנוח הם בני זוג נשואים לכל דבר ועניין (עמוד 31 לפרוטוקול הראשון ועמוד 35 לפרוטוקול הראשון בהתאמה).

     

17. לכך יש להוסיף שאין מחלוקת שלכל הפחות במשך שנים רבות גם לאחר הגירושין נשאה המתנגדת את שם משפחתו של המנוח, תוך שדווקא לו נקבל את דבריה של ג' בעדותה לפיהן החליפה בעבר המתנגדת את שם משפחתה ורק לאחר מכן שבה ונטלה על עצמה את שם המשפחה של המנוח פעם נוספת, יש בכך כדי להוסיף נדבך מסוים של אותנטיות למצג שהוצג כלפי חוץ בדבר היותם זוג נשוי לכל דבר ועניין (ראו בדבריה של ג', עמוד 17, שורות 35-37 לפרוטוקול השני).

     

18. אלא שלא אך במצג עסקינן, והראיות שהוצגו לפני – לרבות דברי העדים מטעם המבקש - תומכות הרבה יותר במסקנה שהמנוח והמתנגדת אמנם ראו את עצמם כמשפחה לכל דבר ועניין.

     

19. עדותו של האח, שניכרה טינתו העזה למתנגדת במהלכה, תומכת במישרין במסקנה זו חרף התמה המרכזית ששלטה בה בדבר בגידתה של המתנגדת במנוח בעבר כרע לגירושיהם.

     

20. האח, עורך דין במקצועו, אמנם הקפיד להידרש למינוח הנקוב בדין ולציין כי המתנגדת והמנוח לא ניהלו משק בית משותף, אולם גם הוא אישר לשיטתו כי המתנגדת שבה להתגורר עם המנוח לשיטתו כעבור מספר שנים לאחר הגירושין (עמוד 25 לפרוטוקול הראשון שורות 5-9).

     

21. אם לא די בכך, הרקע לכך היה לדבריו רצונה של המתנגדת לשלוט במנוח: "..ש. אתה יודע למה היא חזרה? ת. כי היא רצתה להמשיך לשלוט בו, כמו שהיא רצתה כל הזמן. ש. והיא הצליחה לשלוט בו. ת. לצערי הרב כן. ש. כמה זמן היא שלטה בו? ת. היא שלטה בו, לא רק בו, במערכת הכלכלית, הכספים זה מה שעניין אותה כל הזמן..." (עמוד 25 לפרוטוקול הראשון שורות 20-25).

     

    מהעדויות אשר הוצגו לפניי עולה ספק של ממש אם אמנם מערכת היחסים שבין המנוח והמתנגדת הייתה כה חד צדדית וחד ממדית דוגמת יחסי שליטה של המתנגדת במנוח, ואף איננה מתיישבת עם טענתה של ג', לפיה המתנגדת הייתה אך בחינת כלי בידי המנוח (עמוד 17 שורות 7-8 לפרוטוקול השני). שהרי כפי שאראה עוד להלן אין מחלוקת שהמנוח ביכר להתנהל ולו בעסקיו באמצעות העמדת אנשי שלומו בחזית הפורמלית של החברה, תוך שבפועל הוא שניהל את עסקיי החברה והמוסך בעצמו. האם אמנם ניתן לסבור שאדם שהיה מתוחכם דיו להתנהל באופן זה, בחר לוותר על מלוא השליטה אל מול המתנגדת? מסופקני. אולם יותר מכך, דווקא התזה שהציג האח בדבר אותם יחסי שליטה מלמדת כשלעצמה יותר על קיומה של מערכת יחסים בין שני אנשים בוגרים אשר כורכים את חייהם זה בזו; שהרי על דרך הכלל יחסי שליטה בין שני אנשים צריכים להתאפיין מטיבם במידה של קרבה – גם אם אליבא דאח מארג יחסי הכח ביניהם לא היה לרוחו.

     

22. דווקא עדותו של המבקש מגלה בקיעים מחד גיסא בגרסתו של האח ; ומאידך גיסא מחזקת את המסקנה שבין המנוח ובין המתנגדת שררה מערכת יחסים של ממש, גם אם יכול וככל מערכת יחסים, לא תמיד הייתה סוגה בשושנים. המבקש, שניכר היה המטען הרב שנושא כנגד המתנגדת, טען שהיה מנותק קשר עם המנוח כשנתיים, בעטיה של המתנגדת (עמוד 7 לפרוטוקול השני שורות 10-17 וכן ראו עמוד 8 בתשובה לשאלת בית המשפט). לא מצאתי הסבר טוב דיו לשאלה, הכיצד מי שהייתה אך בבחינת כלי בידיו של המנוח או "כח עזר" הסר למרותו, הצליחה לתקוע טריז ביחסיו של המנוח עם המבקש.

     

23. בדומה, טען האח כי ייצג את המתנגדת לאחר הגירושין, בשנת 2011 או 2013, בהליכים מבלי שהתייצבה במשרדו ובמשתמע באמצעות המנוח (עמוד 27 לפרוטוקול הראשון). איזו סיבה הייתה לאח לייצג את המתנגדת לדבריו, במיוחד מקום בו יחסיהם לא היו טובים, אלמלא אופי מערכת היחסים בינה ובין המנוח? תשובה של ממש לא מצאתי לשאלה זו לבד מהמסקנה כי מערכת היחסים בין המתנגדת לבין המנוח, הייתה אותנטית.

     

24. ואם לא די בכך, הרי שהאח ציין כי כשבוע לפני פטירתו, ביקש ממנו לטפל עבורו בעסקה שבמסגרתה היה צורך למכור לדבריו את נכס המקרקעין במושב XXX, אשר רשום על שם המתנגדת עצמה, כפי שהאח עצמו אישר בעדותו (עמוד 26 לפרוטוקול הראשון שורות 5-20). דברים אלה מבהירים היטב כיצד היסוד של חיי משפחה והיסוד של משק בית משותף שזורים זה בזה, כפי שמלמדת אותנו הפסיקה המנחה. לא זו בלבד שלדברי האח המנוח עצמו ראה בנכס ב XXX - להזכירנו נכס הרשום על שם המתנגדת - כנכס שלו; אלא שיש בכך תמיכה משמעותית לגרסת המתנגדת לפיה גם המנוח ראה בו ובמתנגדת משום "יחידה" אחת.

     

25. לא למותר לציין, כי חרף הניסיון המשתמע של המבקש להציג בכתב התשובה להתנגדות תמונת מצב לפיה למעשה המתנגדת חזרה להתגורר ב"יחידת דיור" במשק (סעיף 7 לכתב התשובה), משל הייתה המתנגדת אמנם אך בבחינת "כח עזר" כפי שמצינו מדברי המבקש וג'; הרי שבפועל מן העדויות ברור שלא היה מדובר במגורים נפרדים, במבנים שונים, כי אם במגורים בצוותא באותו הבית, על כל המשתמע מכך. המבקש עצמו אישר בעדותו בסופו של יום ולאחר תשובה מתחמקת למדי כי המתנגדת והמנוח חיו זה לצד זו באותו הבית (עמוד 2 לפרוטוקול השני שורה 18). כך אישר גם האח (עמוד 25 לפרוטוקול הראשון). כך כזכור, אישר גם הרב נ', רב המושב. כך אישרה גם העדה ס' (עמוד 31 לפרוטוקול הראשון). וכך אישרה גם ג', הגם שטענה לאקונית שסברה כי המתנגדת לנה בחדר נפרד (עמודים 18-19 לפרוטוקול השני).

     

26. לכך יש להוסיף כי חרף תשובות מתחמקות מצדם של המבקש ושל ג', שניהם אישרו כי המתנגדת נכחה באירועים המשפחתיים המשמעותיים שלהם. כך אישר המבקש, שחרף תשובות פתלתלות שלו בסופו של יום אישר שהמתנגדת נכחה והשתתפה בברית של בנו, בבר המצווה של בנו כמו גם בחתונה שלו עצמו (עמוד 2-3 לפרוטוקול השני). גם ג' אישרה שהמתנגדת השתתפה גם בחתונתה וגם בבר המצווה של בנה וההסבר שנתנה להשתתפות, מדבר בעד עצמו ולדבריה "...אתה יודע גם גם פיליפינית מגיעה לחתונה, אותו דבר בדיוק, אותו דבר..." (עמוד 18 לפרוטוקול השני שורות 21-22). דווקא הזלזול המופגן במתנגדת ובמארג היחסים שלה אל מול המנוח מלמד ההיפך מן התזה שביכר המבקש להציג, מקום בו למעשה אין בכך ולו יותר מהתעלמות מן הראיות שהוצגו בבית המשפט; בבחינת ניסיון לתקף את התזה מכוחה היא ללא אדני ראיות מוצקים.

     

     

    ואמנם, לא בכדי אישר גם הרב נ' כי נהג לפגוש את המנוח ואת המתנגדת בצוותא באירועים שונים (ראו בעדותו כמובא לעיל).

     

27. בהקשר דומה, הרי שלא הייתה גם מחלוקת כי המנוח והמתנגדת נהגו לטוס לחו"ל ולצאת לטיולים בצוותא. כך אישר גם המבקש אלא שלדבריו הרקע לכך היה אך ורק על מנת לבקר את פ' וכ', ילדיהם המשותפים (ראו: דברי המבקש בעמוד 6 לפרוטוקול השני). לא זו בלבד שהגיונה הפנימי של גרסה זו לכל הפחות איננו מוצק למדי, הרי שג' עצמה אישרה בחקירתה הנגדית שהמנוח טייל לרבות בסופי שבוע עם המתנגדת, ולא רק למטרת ביקור הילדים המשותפים בארה"ב, וניסיונה לשוות לאישור זה אופי אגבי גרידא, לא עלה יפה בעדותה (עמוד 20 שורות 20-30 לפרוטוקול השני). האם אמנם ניתן להעלות על הדעת שהמנוח יבקר לצאת לטיולים או לסופי שבוע עם מי שג' עצמה הגדירה כ"עוזרת בית" סתם כמפורט לעיל (ולהזכירנו לא נטען כל עיקר שהמנוח נזקק לסיעוד כלשהו בעת טיולים אלה)? דומני שהתשובה לכך ברורה.

     

28. עדויותיהם של פ' וכ', ילדיהם המשותפים של המתנגדת ושל המנוח אשר שוהים למעלה מ- 20 בארצות הברית, אינן מגלות ולו ברמז תמיכה לתזה שהציג המבקש בדבר אופי יחסי אביו והמתנגדת ודומני שהן אף פחות חד ממדיות מעדויותיהם של המבקש ושל ג'. כך למשל אישר פ' שהמנוח והמתנגדת הגיעו מספר פעמים לבקרם בארצות הברית (ראו בדבר פ' בעמוד 8 לפרוטוקול הראשון).

     

29. פ', למשל, אף לא היסס בין היתר להידרש למריבות בין המנוח ובין המתנגדת גם אם לכאורה לא היה בכך להתיישב עם האינטרס של אמו (ראו: עמוד 8 לפרוטוקול הראשון) וגם לא שלל את התזה שאביו המנוח יכול וניהל קשרים עם אחרות, מאז שהיו ילדים (עמוד 9- שורות 25-29 ו- 10 שורות 1-4 לפרוטוקול הראשון). גם כ', לא היסס לאשר שמערכת היחסים בין הוריו לא הייתה אידילית והיו ביניהם מריבות כשלדבריו לעיתים המריבות נבעו מענייני דיומא, ולדבריו הרקע להן היה: "...כל מיני, עשתה לי ככה, אמרה לי ככה, לא מתייחסת אלי, לא הביאה לי זה. בדרך כלל שטויות..." (עמוד 14 שורות 12-13 לפרוטוקול הראשון). כאשר עלינו להעמיד זו מול זו תזה שלפיה מערכת היחסים בין המנוח והמתנגדת הייתה בבחינת "כח עזר" גרידא אל מול תזה שלפיה דובר במערכת יחסים של ממש, דווקא עדויות אותנטיות על מערכת יחסים שאיננה אידילית וכוללת גם ויכוחים ומריבות, מלמדות תמיכה גדולה הרבה יותר בגרסה שהציגה המתנגדת. שכן ספק אם קיימת בנמצא מערכת יחסים זוגית שאיננה כוללת גם חילוקי דעות ו-ויכוחים לפרקים.

     

     

30. דווקא עדותה של המתנגדת והאותנטיות שבה העידה, בחקירה נגדית לא פשוטה לפרקים, בכל הקשור עם נסיבות פטירתו של המנוח בבית שבו התגוררו ביחד מוסיפה נדבך של ממש בעיניי לאופי הזוגי של מערכת היחסים בינה ובין המנוח. גרסתה של המתנגדת לא קרסה בחקירתה הנגדית, היא הבהירה כי הם ישנו באותו החדר, נהגו לבלות ביחד וחודש לפני פטירתו שהו בצוותא במלון ולצד זה, לא היססה לאשר שהיחסים בינה לבין ג' לא היו טובים (עמוד 45,47 לפרוטוקול הראשון).

     

31. תיאורה של המתנגדת את נסיבות פטירתו של המנוח ודבר גילוי פטירתו היו אותנטיים, לא נשמעו כמפורטים מן השפה אל החוץ בלבד וכך גם תשובתה הספונטנית לתזה שהוצגה לה, ואשר מדברת בעד עצמה: "... ש. אני מצטער שהוא לא נולד יקי, זה מה שאת בחרת? ת. אני לא מצטערת שבחרתי בו... " (עמוד 47 שורות 13-14 לפרוטוקול הראשון).

     

32. בנוסף דומני שהניסיון להישען על דברים שנשמעו מפיהם של אחרים, לרבות עדותו של עו"ד ח' שספק אם הייתה קוהרנטית לכל אורכה, בדבר אופי היחסים האינטימיים בין המתנגדת ובין המנוח או ליתר דיוק התזה בדבר העדרם, אשר נשללה על ידי המתנגדת, איננה יכולה לשמש כמסד ראייתי של ממש אל מול מכלול הראיות דלעיל המלמדות מפורשות על קיומו של יסוד חיי המשפחה במערכת יחסי המתנגדת והמנוח.

     

33. הלכך אני קובע כי אכן התקיימו בעת פטירת המנוח חיי משפחה בינו ובין המתנגדת.

     

    בדומה, אני למד מן הראיות שהוצגו לפניי על אודות קיומו של משק בית משותף בין המתנגדת ובין המנוח.

     

34. אציין תחילה כי התזה המשפטית שביכר המבקש להציג לפיה משאושר הסכם הגירושין ואושר ההסכם המבהיר, הרי שאלה הם בבחינת הסכם ממון לכל דבר ועניין ; הסכם אשר שולל מעיקרו ומיסודו את האפשרות שלאחר שאלה אושרו, שבו הצדדים להתנהל כמשק בית משותף ; תזה זו איננה נתמכת כל עיקר בראיות שהוצגו לפני והגיונה הפנימי מוקשה. זאת גם מבלי להידרש לשאלה האם על מנת שבני זוג שנפרדו יוכלו להתנהל בפועל כיחידה משקית אחת עליהם דה פקטו להמתין עד אשר יאשרו בפני ערכאה מוסמכת הסכם חדש אם לאו.

     

    שכן ממילא, בכל הנוגע לעבירות של זכויות בנחלה לאחר פטירתו של אדם חלים כללים לבר עזבוניים שעל אודותיהם בוודאי שאין ניתן להתנות (לבטח לא מכללא) בהסכם גרידא. בנוסף, כפי שאף אין מחלוקת ולו פורמלית בכך, למעשה המנוח עצמו בחר לכאורה עוד בחייו "לצבוע" את נכסי החברה והמוסך בצבעים של שיתוף אל מול המתנגדת, בעצם העברת זכויות בהם על שמה, באופן שמטיל צל כבד על עצם המסקנה הראייתית הימנה עותר המבקש להסיק מן ההסכם.

     

    לבסוף, הרי שספק אם נכון לייחס להסכם גירושין, המסדיר ותוחם את ההיפרדות ואת סיום ההתחשבנות הרכושית בין בני זוג שנפרדו נכון לאותה העת, כהסכם ממון במשמעותו הלשונית המקובלת יותר, שתכליתו המשתמעת היא הסדרת ענייניהם הרכושיים והתנהלותם הרכושית של בני זוג באופן צופה פני עתיד ולא אך את אופן ההיפרדות הרכושית ביניהם. זאת, במיוחד עת הלכה למעשה הסכם הגירושין שלפניי כמו גם הסכם ההבהרה שלו אינם עוסקים בכך כל עיקר, למעט בהוראות נקודתיות, בדגש על הנעשה בקשר עם נכסים ספציפיים להם נדרשתי לעיל. בכך דומני שסבר המבקש בטעות, כי יש מקום להקדים דיון בהליכים שלפני בשאלת היקף העזבון, הגם שהובהר לו לא פעם במהלך ניהול ההליכים, אחרת.

     

    לגופם של דברים, לפני תחרות גרסות גם ביחס לתכלית ההסכם, ולא רק לאופי היחסים בין המתנגדת ובין המנוח עובר לפטירתו.

     

35. למעשה הגרסה שהציגה המבקשת היא שלהסכם הגירושין ולהסכם אחריו, נלוו רכיבים דומיננטיים של מראית עין ברובו אם לא כולו. זאת נוכח חובות שנצברו בקשר עם המשק ועם המוסך ולאור האפשרות שעלתה לתזרים שוטף של מזומנים בדמות קצבת אלמנות צה"ל בה יכולה הייתה לזכות אילו הייתה נחשבת גרושה, וזאת מכח נישואיה הראשונים.

     

    כפי שאפרט להלן גרסה זו יפה הרבה יותר לטעמי מן הגרסה שהגירושין אמנם היו אותנטיים ורחמיו של המנוח נכמרו על המתנגדת והוא אסף אותה לביתו בבחינת "כח עזר".

     

36. אין למעשה מחלוקת, כאמור לעיל, שהמנוח עשה שימוש באחרים על מנת שיעמדו בחזית הפורמלית של עסקיו, גם לאחר הגירושין מהמתנגדת. כך עשה שימוש בילדיו ובאדם אחר. עיון בתדפיס מרשם החברות שצירף המבקש מלמד כי נכון למועד הנפקתו (20.12.21) החזיקה המתנגדת במלוא מניות החברה, וזאת מתאריך מינוי 21.2.06 (נספח 6 לתיק מוצגי המבקש, עמ' 143). אנו למדים, אפוא, כי במהלך פרק זמן לא מבוטל, מאז שנת 2006 לכל הפחות ברצף עד לפטירתו גם לשיטת המבקש, עשה המנוח שימוש במתנגדת כבעלת מניות, לא כל שכן בלעדית, בחברה, הגם שכל אותה העת הוא עצמו היה המוציא והמביא, המנהל והרוח החיה של עסקי המוסך (ראו למשל דברי פ' בעמ' 10 – 11 לפרוטוקול הראשון ; דברי כ' בעמ' 16 לפרוטוקול הראשון ; דברי האח והגרסה המוקשית ביחס לכך בעמ' 29 – 30 לפרוטוקול הראשון ; דברי המתנגדת בעמ' 38 – 40, 50 לפרוטוקול הראשון ; דברי המבקש בעמ' 4 לפרוטוקול השני ; דברי ג' בעמ' 17 לפרוטוקול השני; נספח 6 לתיק מוצגי המבקש לרבות תדפיס המרשם בעמ' 143 הימנו ).

     

    מודוס אופרנדי שכזה, שמכללו הוא אנו למדים על התנהלות – ולו כלפי חוץ – של מראית עין, מתיישב גם עם גרסת מראית העין (ולכל הפחות מראית עין חלקית) שהעלתה המתנגדת כרקע כלכלי לגירושין.

     

37. התזה שניסה המבקש להציג, במיוחד בסיכומיו, כאילו מדובר במהלך עניינים רגיל ובהחזקת מניות בנאמנות או ב"משמורת" גרידא איננה מעוגנת בדבר. לא בהסכם נאמנות, לא ברישום נאמנות, כפי שלכאורה מצופה היה ולא בכל ראיה של ממש אחרת. התזה גם נשללת מניה וביה בעדותו של האח אשר הבהיר מפורשות שהמנוח נהג להתנהל באמצעות רישומם הפורמלי של עושי דברו כבעלי עניין בחברה, לא אזכר דבר לעניין נאמנות, וטרח להבהיר כי גם בעניינה של המתנגדת "...הוא החליט מה לעשות לכולם היה ברור שהחברה הזו שלו ושלו בלבד ולה אין ומעולם לא היה יד ורגל בחברה..." (עמוד 29 לפרוטוקול הראשון ראו גם בשורות 24-25).

     

38. אם אמנם היה מדובר בהעברה בנאמנות, מה היה הקושי, במיוחד עת עורך דין סייע בהעברת המניות, לערוך הסכם נאמנות או לכל הפחות לציין זאת בזמן עדותו של האח? יותר מכך, אין מדובר במי שלא היה מוכר לו מנגנון של נאמנות, שכן ראינו כי דווקא בהסכם הגירושין ובתוספת לו, טרחו המנוח והמתנגדת לעגן מנגנון של נאמנות ביחס לזכויות כספיות. ואמנם, עיון בתיק מרשם החברות (נספח 6 לתיק מוצגי המבקש) בקשר עם החברה, שמגלה פעילות ערה – לרבות של שעבוד מיטלטלין והעברת מניות תכופה יחסית - איננו מגלה אזכור בדבר החזקת מניות בנאמנות, ודווקא היעדרו אומר דרשני. העדר כל אזכור, לא בזמן אמת ואף לא בעדותו של האח, של נאמנות או "משמורת" מלמד יותר מכל את המסקנה כי ההתנהלות באמצעות אחרים דמתה יותר למנגנון של הפעלת החברה תוך הצבת אנשי שלומו בחזית הפורמלית של בעלות המניות בה. אופי פעולה זה מתיישב הרבה יותר עם גרסתה של המתנגדת בדבר הרקע הכלכלי לגירושין וממד מראית העין שלהם.

     

39. אלא שללא כל קשר לכך, וגם לו אניח שלא היה מדובר בגירושין למראית עין, עצם העובדה שהמנוח בחר להעביר למתנגדת לאחר הגירושין – למרות האמור בהסכם הגירושין - מניות בחברה המקנות לה ולו פורמלית שליטה בה, משמש תמיכה משמעותית לעירוב הנכסי והכלכלי שנהגו בו השניים גם לאחר הגירושין. האם אמנם המנוח, שטרח ועיגן בין היתר בהסכם הגירושין מנגנון נאמנות כבטוחה לתשלום כספי מינורי יחסית למתנגדת, היה מסכים להעביר למתנגדת אחיזה בחברה – מטה לחמו - אילו עסקינן היה ב"כח עזר" גרידא, ולולא היה סומך עליה כעל בת משפחה של ממש? מסופקני.

     

40. אני ער לכך, שבכתב ההגנה שהגישו החברה והמתנגדת לתביעת הנזיקין שהגיש צד ג', עובד לשעבר, כנגדה וכנגד החברה, נטען כי איננה בעלת מניות בחברה (נספח 7 עמ' 218 לתיק מוצגי המבקש) . אלא שכאמור לעיל, ראינו כי תמונת המצב העובדתית שונה היא, וממילא גם ההכחשה שמצינו באותו כתב הגנה איננה מלמדת על החזקה של המתנגדת במניות בנאמנות גרידא, כי אם הכחשה גורפת ולאקונית (שכאמור איננה יכולה לעמוד אליבא דכל הצדדים שלפניי). לכל היותר, גם בדרך הילוכה זה יש אולי לתמוך בערפל שבו כפי הנראה איזה מבני המשפחה נהגו בו בקשר עם הפעלת החברה והמוסך.

     

41. אולם בכך לא סגי. שכן דומה כי אף אין מחלוקת כי המתנגדת והמנוח היו מורשי חתימה בחשבונות הבנק זה של זו ולכל הפחות אף הוצגה לפני ראיה חפצית שהמנוח היה מורשה חתימה בחשבון המתנגדת (ראו למשל הרשאה שנתנה המתנגדת למנוח בחשבונה האישי נספח ו' עמ' 86 לתיק מוצגי המתנגדת ; דברי המתנגדת בעמ' 41 – 42 לפרוטוקול הראשון ; דברי המבקש עצמו בעמ' 6 לפרוטוקול השני ; דברי ג' בעמ' 21 לפרוטוקול השני). המבקש טען בסיכומיו כי ההרשאה ניתנה למנוח עוד בטרם הגירושין. אלא שדווקא בכך יש משום חרב פיפיות עבורו. שכן מצב דברים זה, שבו למעשה חרף הגירושין ההתנהלות הכלכלית בחשבון המתנגדת נותרה כשהיתה במשך כ- 20 שנה עד לפטירתו של המנוח - קרי בשיתופו של המנוח - מלמד אף הוא תמיכה משמעותית במסקנה שלפיה אמנם מערכת היחסים הכלכלית הייתה משותפת ותומך אף הוא בגרסתה הכללית של המתנגדת.

     

42. ואם לא די בכך, הרי שאין למעשה מחלוקת של ממש, כי עסקי החברה נוהלו בעירוב נכסי אל מול ובאמצעות חשבונה של המתנגדת עצמה ומלמד העברות כספים ניכרות מחשבון החברה ואל חשבון החברה ; חשבון, שכזכור לא נוהל במחשכים חרף טענות המבקש ועדיו, והמנוח עצמו היה מורשה חתימה בו.

     

    עיון בתדפיסי חשבונה של המתנגדת מלמד מעצמו מסקנה זו (ראו בהרחבה בנספח ז' לתיק מוצגי המתנגדת, אשר בניגוד לטענת המבקש בסיכומים, איננו מגלה אך הוצאות אחזקת בית לאחר פטירת המנוח). גם העדויות שנשמעו בפני תומכות בכך (ראו דברי המתנגדת בעמ' 41 – 42 לפרוטוקול הראשון ; דברי המבקש בעמ' 11 לפרוטוקול השני).

     

    לעניין זה עמדתו של המבקש איננה יכולה לעמוד. שכן לא ניתן לאחוז במקל בשני קצותיו ולטעון מחד גיסא כי בין המתנגדת ובין המנוח היתה מערכת יחסים זניחה גרידא המשולה יותר ליחסי עובד (המנוח) ומעביד (המתנגדת) ומאידך גיסא להתעלם דה-פקטו מעירוב נכסי כה משמעותי בעניינם ובעניין החברה, בנימוק לאקוני בדבר שיקוליו העלומים של המנוח.

     

43. עוד יצוין, כי כפי הנראה לא בכדי, נוכח ההתנהלות הרישומית בעניין החברה, המתנגדת עצמה נתבעה לצד החברה על ידי צד ג' בתובענה נזיקית שהוגשה לבית משפט השלום בבאר שבע (נספח 7 לתיק מוצגי המבקש).

     

44. לכך יש להוסיף, כי מהראיות שלפניי עולה שגם בטרם פטירת המנוח ולא אך לאחריה כטענת המבקש בסיכומיו, נהגה המתנגדת לשלם ולו חלק מההוצאות השוטפות של בית הצדדים מחשבונה (ראו בהרחבה נספח ז' לתיק מוצגי המתנגדת ; דברי המבקש עצמו בעמ' 10 לפרוטוקול השני) .

     

45. בנוסף אף יוזכר כי מדברי האח, המנוח ראה בבית הרשום על שם המתנגדת במושב XXX כחלק מנכסיו.

     

46. כל אלה, שעה שהצדדים במשך שנים ארוכות התגוררו בצוותא כמפורט לעיל, מלמדים מאליהם מסקנה כי ללא קשר לשאלה האם וכיצד בחרו לעגן בכתב את יחסיהם הכלכליים לאחר גירושיהם, הרי שלמעשה התנהלו גם לאחר הגירושין ולכל הפחות שנים רבות בטרם פטירת המנוח, כיחידה משקית אחת, במשק בית משותף.

     

47. נדבך נוסף, אף ללא קשר לאמור לעיל, המלמד תמיכה במסקנה זו הוא עצם העובדה שגם המוסד לביטוח לאומי, לאור חקירה ודרישה עצמאיים שביצע, מצא לנכון להכיר במתנגדת ובמנוח כמי שניהלו משק בית משותף בבחינת ידועים בציבור זה של זו עובר לפטירתו.

     

48. בשולי הדברים בהקשר זה אני מוצא להעיר כי דומה שחלק משמעותי מההליך נוהל על ידי המבקש כמעין קדימון לשאלת היקף העיזבון, לרבות תוקפו ונפקותו של הסכם הגירושין ביחס לזכויות השונות בנכסיו של המנוח. אלא שההליך שלפני לא נועד לעסוק בשאלת היקף העיזבון. ממילא וגם לו אניח שההתמקדות בהסכם הגירושין נסובה על מסד משפטי וראייתי שנועד "לכבול" את המתנגדת מלשונו גם בראיה מאז הגירושין ואילך, הרי שאין בכך די. שכן הסכם הגירושין לבדו איננו יכול לעמוד כמסד ראייתי מנגד לצבר כה משמעותי של ראיות ועדויות, המלמדות על כך שבפועל ראו המנוח והמתנגדת זה את זו כבני זוג לכל דבר ועניין; צבר של ראיות המלמד כי בראש ובראשונה המנוח עצמו בחר ביודעין לערב נכסים שגם על פי הסכם הגירושין "נצבעו" כנכסיו שלו, וגם בחר לטעון למול בן שיחו – אחיו - כי יש לערב את נכס המקרקעין של המתנגדת עם נכסיו הוא. יותר מכל מלמדות הראיות על מערכת יחסים של בני זוג לכל דבר ועניין; עת כבכל מערכת זוגית היו לזוגיות בין המנוח ובין המתנגדת עלויות ומורדות ; היו לה היבטים חיוביים יותר והיבטים חיוביים פחות ; ועד יומו האחרון של המנוח בחרו דה פקטו לכרוך את גורלם וחייהם זה לצד זו.

     

49. העולה מכל האמור לעיל הוא כי דין ההתנגדות להתקבל, וכך אני מורה.

     

    הואיל ולמעשה לא נטען לקיומה של צוואה, הרי שבמסגרת צו הירושה שיינתן בתיק הבקשה, תימנה המתנגדת עם יורשיו של המנוח כמתחייב הוראות סעיף 55 ובהתאם, סעיף 11 לחוק הירושה.

     

    צו פורמלי יינתן בנפרד. המבקשת תציג נוסח צג מוצע לחתימה תוך 14 יום.

     

50. באשר לשאלת ההוצאות, בהינתן שני דיונים לשמיעת ראיות שהתקיימו והיקף התשומות בפועל שכללו גם דיונים נוספים, יישא המבקש בהוצאות המתנגדת בסך כולל של 30,000 ₪.

     

    פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

     

    ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ו, 27 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.