פס"ד הדוחה התנגדות לצוואת מנוח המנשלת את בתו לטובת עובד עירייה - פסקדין

לפני התנגדות למתן צו קיום צוואה ביחס לצוואה המנוח, י.ש. ז"ל ז"ל (להלן: "המנוח"), מיום 9.6.2021 (להלן: "הצוואה").

רקע עובדתי ודיוני:

1. המנוח הלך לעולמו ביום 5.8.2022 . המנוח היה נשוי בחייו פעמיים.

    

2. המתנגדת הינה בתה של אשתו השניה של המנוח-הגב' ד.א. ז"ל, אשר הלכה לעולמה ביום 18.1.2017 (להלן: "המנוחה").

    

3. תחילה הוגשה התנגדות גם ע"י מר מ.ש, אשר טען כי הינו בנו של המנוח מנישואיו הראשונים. אך התנגדותו נמחקה ביום 26.2.2024, בהתאם להודעתו ולהסכמת הצדדים.

    

4. המבקש צו קיום הצוואה (להלן: "המבקש"), עובד כמנהל אגף אירועים בעיריית **, הינו זוכה עפ"י צוואת המנוח מיום 9.6.2021.

    

5. המנוחים ערכו, במסמכים נפרדים, צוואות הדדיות ביום 9.6.2003 (להלן: "הצוואה הראשונה"). הצוואות, אשר היו זהות, נערכו ע"י עו"ד ז.ש.. במסגרת צוואות אלו הורישו המנוחים עזבונם זל"ז, תוך שנקבע כי לאחר פטירת שניהם, יועבר מלוא רכושם למתנגדת. עוד נקבע בצוואות, בסעיף 3, כי "הנני שומר/ת את הזכות לבטל שטר צוואה זה, בכל עת וזמן שארצה או לשנותה או להוסיף עליו או לגרוע ממנה, אולם כל עוד לא אבטל או אשנה או אוסיף או אגרע מהכתוב בשטר צוואה זה, וזאת על פי שטר צוואה אחר, שיהיה חוקי ומחייב, יעמוד שטר צוואה זה בתוקפו".

    

6. ביום 19.1.2014 ערכו המנוחים צוואה הדדית חדשה, אף היא במסמכים נפרדים, (להלן: "הצוואה השניה"), הדומה בהוראותיה לצוואה הראשונה, אלא שנוסף פירוט של הרכוש. אף בצוואה השניה ציינו המנוחים כי "הנני רשאי/ת בכל עת וזמן שארצה לשנות או לבטל צוואה זו" (סעיף 2 לצוואות). הצוואות נערכו ע"י עוה"ד א.פ.

    

7. לאחר פטירת המנוחה ניתן צו קיום צוואה לצוואתה של המנוחה מיום 19.1.2014.

    

8. המנוח והמבקש הכירו בתקופת הקורונה, בסוף שנת 2020. עת המבקש שימש כמתנדב בבתי קשישים במסגרת פרוייקט התנדבותי שיזם, לדבריו, אשר לפיו עובדי ועובדות האגף סייעו לאנשים קשישים ולמוגבלים בתנועה לצורך הגעה לחיסונים.

    

9. ביום 9.6.2021 ערך המנוח צוואה נוספת, נשוא ההליך דנן, המבטלת את הצוואה הקודמת, ולפיה הוריש את כל רכושו למבקש. הצוואה נערכה ע"י עוה"ד י.ה.. עו"ד י.ה. ובנו- עוה"ד נ.ה שימשו עדים לצוואה.

   יצוין כי מעמד החתימה על הצוואה תועד באמצעות צילום וידאו.

    

10. בצוואה מיום 9.6.2021 ציין המנוח, בסעיף 4, את הסיבה לביטול צוואתו הקודמת: "בכך שבתה של אשתי ז"ל, הגב' ק.א. ניתקה כל קשר עימי ועם אמה ז"ל , ולא סעדה אותה בעת מחלתה ועד לפטירתה של אשתי ביום 18.1.2017. אין לי במשך שנים רבות כל קשר עם הגב' א. לאחר שזו ניתקה את כל הקשרים עמי".

     

11. ביום 13.7.2022 אושפז המנוח בבית החולים תל השומר בעקבות ארוע מוחי. ביום 4.8.2022 חזר המנוח מבית החולים לביתו ולמחרת ,ביום 5.8.2022, הלך לעולמו.

     

     

    טענות המתנגדת

    להלן טענות המתנגדות בתמצית:

     

12. הצוואות נערכו ונחתמו לאחר תיקון מספר 12 לחוק הירושה. סעיף 8א לחוק קובע מפורשות כי תנאי לביטול צוואה הדדית לאחר מות אחד המצווים הוא הסתלקות כללית של המצווה השני ממה שירש במסגרת הצוואות ההדדיות. על כן, המתנגדת הינה היורשת הבלעדית של המנוחה.

13. המבקש ניצל מעמדו כעובד ציבור על מנת לקבל טובות הנאה. ולכן, על המבקש היה לסרב קבלת טובת הנאה. וככל שאינו מסרב, על בית המשפט להורות על ביטול של טובת ההנאה/הצוואה.

     

14. הוכח כי ישנה מעורבות של ממש של המבקש בהכנתה של הצוואה.

     

15. הוכחה קיומה של השפעה בלתי הוגנת. המבקש עובד ציבור, אשר הופנה ע"י העיריה לסייע למנוח להגיע לקבל חיסון קורונה והפך את המנוח לתלוי בו. עד שאט אט השתלט על חייו של המנוח.

     

16. המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. לפי התיעוד הרפואי שהוצג, המנוח, אשר היה כבן 83 שנים בעת החתימה על הצוואה, היה אדם חולה אשר התגורר בגפו עם מטפלת וסבל ממחלות רבות. הוא היה לאחר ארוע מוחי ונזקק לתרופות רבות. היה על עורכי הדין להמנע מלהחתים את המנוח על צוואה חדשה בטרם קבלת תעודה רפואית מתאימה.

     

17. יש לבטל את הצוואה בשל פגמים בעריכתה:  במעמד עריכת הצוואה נראה כי המנוח לא ידע על מה חותם. לא היתה למנוח שליטה בשפה העברית, הצוואה אף לא הוקראה למנוח.

     

18. הלכת החוטים השזורים- יש לקבוע כי מכלול הנסיבות שלל את רצונו החופשי של המנוח עקב השפעה בלתי הוגנת אשר הופעלה על ידי המבקש שהביא את המנוח לכתוב את הצוואה.

     

    טענות המבקש בתמצית:

     

19. המתנגדת ניתקה קשר עם אמה ולא ביקרה אותה ברגעיה האחרונים, תוך שמותירה את הטיפול בה בידי המנוח ואף לא הגיעה לנחם את המנוח לאחר פטירת אמה.

     

20. הוכח כי גם הקשר בין המנוח ובין ילדיה של המתנגדת נותק.

     

21. המנוח חש נבגד מהמתנגדת ומילדיה. ולכן בחר לנשלם מהצוואה.

     

22. מהסרטון המתעד את ארוע עריכת הצוואה עולה כי המנוח מסביר שאינו רוצה להוריש את רכושו למתנגדת.

     

     

23. הוכח כי המנוח היה כשיר לעריכת צוואה וכי המבקש לא נטל חלק בעריכת הצוואה ולא הייתה על המנוח השפעה פסולה או בלתי הוגנת.

     

24. שינוי הצוואה ע"י המנוח נעשה כדין. בצוואות משנת 2003 ומשנת 2014 שמרו כ"א מהמנוחים על זכותם לשנות או לבטל את הצוואות בכל עת ובכל זמן וזו גם היתה כוונתם ואומד דעתם.

    המנוחים כלל לא היו מודעים לאפשרות לעריכת צוואה הדדית על מסמך אחד. באם היו כותבים על גבי מסמך אחד את האפשרות לשינוי, לא היו חילוקי דיעות באשר לכוונתם.

     

25. המנוחים אף לא היו מודעים לתיקון בחוק, ואף לא קיבלו הסבר לכך מעוה"ד עורך הצוואה. לכן, האמינו כי שמרו על זכותם לשנות את צוואתם בכל עת.

     

26. במקרה שלפנינו, הגם כי המדובר בצוואות שנערכו לאחר התיקון לחוק, אלא שהמנוחים קיבלו הסברים הרלוונטיים למצב קודם לתיקון, ובצוואה משנת 2014 נשמרה זכות השינוי. מתוך עיקרון תום הלב יש להורות על אישור השינוי.

     

27. ככל שיוכרע כי על המנוח להחזיר את מה שירש מצוואת המנוחה, טוען המבקש כי מגיע לו 3/4 מעזבון המנוח. ההלכה צריכה להיות כי במקרים חריגים יש סמכות לבית המשפט לקבוע כי שהירושה של הראשון תתחלק לפי דין בלי קשר להסתלקות. ובמקרה דנן, המשמעות היא שהמבקש יקבל מחצית מהעזבון של המנוחה ואילו המתנגדת תקבל את המחצית האחרת.

     

28. המתנגדת טענה בהתנגדותה טענות שווא בדבר גניבת כספים ע"י המבקש. אך לאחר שקיבלה לידה את כל הנתונים שביקשה, זנחה טענתה זו.

     

    דיון והכרעה:

     

29. הנחת היסוד לבחינת צוואה הינה קיום רצון המנוח, כדברי כב' המשנה לנשיא (כתוארו דאז) כב' השו' רובינשטיין:

    "נקודת המוצא לדיוננו היא, כאמור העיקרון הבסיסי המונח ביסוד דיני הירושה, לפיו יש לקיים את דבר המת, בעקבות כלל המשפט העברי "מצוה לקיים דברי המת" (בבלי גיטיןי"ד, ע"ב); ראו ב"צ גרינברגר "'מצוה לקיים דברי המת' – הכלל והשלכותיו",פרשת השבוע בראשית(א' הכהן ומ' ויגודה עורכים), תשע"ב-2012, 368; מ' ויגודה, "על הצוואה",שם361; פרופ' ש' שילה,פירוש לחוק הירושהתשכ"ה-1915(תשנ"ב), 229;ע"מ (י-ם) 729/05 סובול נ' לויטן(2005), פסקאות 29 ואילך. להלכה כפי שנקבעה ראושולחן ערוך חושן משפטרנ"ב ב "מצוה לקיים דברי המת אפילו ברי שצוה ומת, והוא שנתנו לשליש (לנאמן – א"ר) לשם כך; (הגה) אבל היו בידי קודם ולא לשם כך, או שבעו לידו אחר הצוואה, אין בזה משום מצוה לקיים דברי המת...". עיקרון זה מהווה חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית (ראו ע"א 724/87 כלפה נ' גולד, פ"ד מח(1) 22, 29 (1993); א' ברק פרשנות במשפט – פרשנות הצוואה 58), והוא נגזר מן האוטונומיה של הרצון הפרטי (ראו ע"א 1482/92 הגר נ' הגר פ"ד מז(2) 793, 803-802 (1993); ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג (1) 772, 784 (1989)). העיקרון לפיו יש לקיים את דבר המת מעניק איפוא למצוה חופש לקבוע את תוכן צוואתו. יש בכך גם רכיב של הגינות מוסרית בסיסית. מרבית המצוים מן הסתם, עשו את הונם בעצמם. פרי עמלם מקנה להם את הזכות – שבעיני היא גם חוקתית (ראו סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) - לעשות בו כרצונם. בודאי בישר אל, מעטים יחסית הם שעשו את הונם מאבותיהם, אך גם לאלה נתונה הזכות הקניינית".

     

    (בע"מ 6251/15 הופה ואח' נ' קסוטו ואח' ( מיום 27.06.16)).

     

30. "מטרתם של הכללים שבדין לבחינת תוקפה של צוואה הינה לקבוע אם, ובאיזו מידה, הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, שהובע בדעה צלולה ובלי שהיה נתון להשפעה בלתי הוגנת. ..."

    (דנ"א 7818/00‏ אהרן נ' אהרוני, פ''ד נט (6) 653, 688. )

     

31. ככלל, מוטל נטל השכנוע על בעל-הדין המתנגד לקיום הצוואה. החזקה היא כי צוואה, הנחזית כתקינה על פניה, היא כשרה, ועל הטוען אחרת מוטל הנטל להוכיח כי היא פסולה (ר': בוסקילה נ' בוסקילה ע"א 2098/97 פ"ד נה(3)837). 

     

32. משכך, יש לבחון האם הצוואה משקפת את רצונו של המנוח ובאם זו נערכה כאשר המנוח היה כשיר לערוך צוואה ו/או לא היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת.

     

    רצון המנוח

33. כאמור, מעמד החתימה על הצוואה תועד באמצעות סרטון וידאו. (להלן: "הסרטון").

     

34. בסרטון אמנם לא נראה עוה"ד ה. כשהוא מקריא למנוח את הצוואה, אך המנוח נשאל על ידי עוה"ד ה. באם קרא את הצוואה והמנוח השיב בחיוב. עוה"ד הבהיר למנוח כי תפקידו לוודא כי המנוח הבין את הצוואה וחותם מרצון חופשי.

    המנוח אישר כי מוריש את רכושו "לחבר שעזר לי הרבה". בהמשך מאשר את דברי עוה"ד ה. כי החבר הינו "ZZ".

    אמנם, כטענת המתנגדת, במהלך עריכת הצוואה "התעסק" המנוח מידי פעם במכשיר הטלפון, ככל הנראה, על מנת להראות מידע כלשהו לעוה"ד (ככל הנראה, תמונות של המנוחה ו/או תיעוד על ניתוק הקשר מצד המתנגדת), אך לא נראה כי אינו מבין את המעמד ו/או את מהות המסמך עליו חותם.

    המנוח, לשאלת עוה"ד, הסביר בפירוט ובכאב את הסיבה לנישולה של המתנגדת, בכך שהמתנגדת לא הגיעה לבקר את המנוחה בבית החולים וניתקה עימם קשר.

    המנוח אף סיפר בכאב כי המנוחה ברגעיה האחרונים סברה בטעות כי בתה- המתנגדת אוחזת בידה.

    בענין זה, אעיר כי דברי המנוח אף תאמו את גרסת המבקשת עצמה, כפי שיפורט להלן.

    עוה"ד שאל את המנוח "אתה יודע איזה יום היום?" והמנוח השיב בפליאה :"יום רביעי".

    לאחר החתימה על הצוואה ביקש המנוח לוודא כי אכן צוואה זו מבטלת את הצוואה הקודמת.

     

35. המתנגדת עצמה אישרה במסגרת חקירתה הנגדית, לשאלת בית המשפט, כי המנוח כעס עליה:

    "לא, אני ניתקתי איתו את הקשר."

    (עמ' 62 לפרו' שורה 11).

     

    ובהמשך, לשאלת בית המשפט השיבה:

    ....

    "כב' הש' כהן אביטן:זה הגיוני הגיוני שהוא החליט בסוף לא להוריש לך כי הקשר ביניכם נותק, וכי לא באת ללוויה של אימא? זה הגיוני שהוא יבחר לכעוס עלייך?

    העדה, גב' א:אני רק רוצה להגיד שלא הייתה הלוויה של אימא, כן?

    כב’ הש’ כהן אביטן:ואחרי הפטירה של אימא את הייתי איתו בקשר?

    העדה, גב' א:לא.

    כב’ הש’ כהן אביטן:הוא כעס עלייך? את חושבת שהוא כעס עלייך?

    העדה, גב' א:כן.

    כב’ הש’ כהן אביטן:למה? למה הוא כעס עלייך?

    העדה, גב' א:כי זה שלא באתי לבית חולים.

    כב’ הש’ כהן אביטן:אוקיי, אז יכול להיות שבגלל שהוא כעס עלייך, הוא החליט שלא תקבלי כלום?

    העדה, גב' א:אבל זה הילדים שלי. אני לא מאמינה שהוא יעשה את זה לילדים שלי. הדירה הזאת הייתה אמורה להיות בשבילם."

    (עמ' 66 לפרו' שורות 9-21)

     

36. בנה של המתנגדת העיד אף הוא על ניתוק הקשר עם המנוח, וזאת טרם ההכרות בין המנוח ובין המבקש:

     

    "העד, מר הנכד:נכון. בסוף 2019 הוא הפסיק שאני, כזה כל פעם שביקשתי לבוא לבקר, הוא ביקש שלא. התדירות שבה הוא ענה לטלפונים החלה לרדת. כשכזה, בוא נגיד, בתחילת 2020 הוא כבר לא ענה. בתחילת הקורונה התקשרתי, כזה, התחלתי להתקשר שוב בתדירות גבוהה כי דאגתי לו.

    עו"ד דיין:יש לך הוכחה שהתכוונת להתקשר?

    העד, מר הנכד:שהתקשרתי אליו.

    ש:כן.

    ת:בוא נראה אם יש פה היסטוריית שיחות מ-2020.

    כב' הש' כהן אביטן:זאת אומרת פה מה שאדוני מספר לי זה לפני

    שבכלל ל נכנס לתמונה. כלומר הקשר נותק בלי שום קשר לZ.

    העד, מר הנכד:לחלוטין. אני גם יכול להעיד שכאילו, הרושם שלי היה

    רגע לפני שהקשר התחיל, בוא נגיד, לדעוך ולהתנתק, יורק סיפר לי על חברות חדשה, ..., בת זוג חדשה. באותו רגע כשהוא ניתק את הקשר וקיבלתי את אותו פתק בתמונה, אז זאת הייתה ההנחה שלי.

    כב’ הש’ כהן אביטן:כלומר, לא, בלי שום קשר לZ. הקשר לכאורה נותק

    בלי שום קשר להשפעה כזו או אחרת של Z.

    העד, מר הנכד:גם לוח הזמנים מראה את זה, זאת אומרת, אני יכול,

    אני חושב שהעדות הזאת, אני מביא אותה והיא חשובה להעיד, זה שכל מיני דברים שמגיעים בעדות של Z ולגבי י, לגבי העזרה שהוא היה צריך, הייתי שם מוכן לתת אותה. אני חושב שגם באיזשהו שלב שאלתי, התייעצתי עם אימא אם ללכת לדפוק בדלת כדי לראות מה שלומו, והיא אמרה לי, לא, היה שומר בדלת. ואני הייתי עדיין בן אדם ביישן ולא בטוח לגבי הנושא הזה, והחלטתי להימנע. המשכתי להתקשר כל השנים.

    עו"ד דיין:אני אומר לך שאם זה היה נכון, אז היית מציג לנו פירוט שיחות, לא מהטלפון, אלא מבקש צו לחברת הטלפונים שלך ומציג פירוט שהתקשרת. אני אומר לך שלא ניסית להתקשר בכלל."

    (עמ' 62 לפרו')

     

    ובהמשך, לשאלות בית המשפט:

    "העד, מר הנכד:תאריך מדויק 2020. זאת אומרת, אחרי שהקשר ניתק, קיבלתי,

    פתאום הוא ענה לי אחרי כמה חודשים טובים.

    כב’ הש’ כהן אביטן:מתי ב-2020 לפני הקורונה?

    העד, מר הנכד:והוא כזה ענה קצת לא בהיר. לא, לא, אחרי תחילת הקורונה. התקשרתי, כמו שאמרתי, יותר בקדחתנות כי היה לי חשוב ודאגתי לו. בסוף הוא ענה לי. שמעתי איזשהו קול ברקע, ושמעתי אותו קצת מבולבל. 'היי, מה שלומך?', ואז הוא כזה, 'לא, טל, בבקשה, כל מה שאתם רוצים זה כסף, כל מה שאתם רוצים זה כסף', וניתק לי.

    כב' הש' כהן אביטן:איזה קול שמעת ברקע?

    העד, מר הנכד:אני לא,

    כב' הש' כהן אביטן:(לא ברור)

    העד, מר הנכד:אני לא יודע להגיד. כנראה של אישה. אני לא, אבל אני לא"

     

    (עמ' 68 שורות 1-12).

     

37. המטפלת, אשר טיפלה במנוח והתגוררה בביתו- גב' ט. א. (להלן: "המטפלת"), העידה (בעדות מוקדמת) על הקשר בין המתנגדת ובין המנוח:

     

    עו"ד דיין: את ק. את מכירה? הבת של המנוחב?

    העדה, גב' א: הוא סיפר לי אבל היא אף פעם לא הייתה מגיעה.

    עו"ד דיין: ומה הוא סיפר לה עליה?

    העדה, גב' א: הוא סיפר שק, לא הייתה בסדר, לא הייתה מגיעה לאימא שלה כשהיא הייתה חולה, וגם כשהיא נפטרה גם לא הייתה מגיעה.

    עו"ד דיין: בסדר. ועל הנכדים, הילדים של ק.? הוא דיבר עליהם?

    העדה, גב' א: הוא אמר שיש לה ילדים, חוץ מזה שום דבר."

     

    (עמ' 14 לפרו')

     

38. עוה"ד ה העיד באשר להסברו של המנוח בדבר רצונו להוריש עזבונו למבקש:

     

    "כב’ הש’ כהן אביטן:אדוני שאל, פשוט פיספסתי משהו, אני (לא ברור) פיספסתי, אדוני סיפר שהמנוח הסביר לו למה הוא רוצה לשנות את הצוואה, אבל הוא הסביר למה דווקא להוריש לZ?

    העד, מר י. ה:כן, כן, כן, בפירוש.

    כב’ הש’ כהן אביטן:מה הוא הסביר?

    העד, מר י.ה.:הוא הדגיש שZ, הוא הכיר אותו מזה מספר שנים, וz  הפך לידיד נפש שלו, והוא לוקח אותו לכל מקום כשצריך. המנוח היה מוגבל בתנועה, אני לא יודע אם הוא נהג או לא. Z היה מסיע אותו, לוקח אותו לקופת חולים, לוקח אותו לבנק, לכל מקום שהוא היה צריך Z היה מתייצב ועוזר לו, וככה הם הפכו לידידים. בוודאי."

    (עמ' 37 לפרו' שורות 3-12).

     

39. מהראיות אשר הובאו לפני בית המשפט עולה רצונו הברור של המנוח להדיר את המתנגדת מעזבונו, נוכח התנהגותה כלפיו וכלפי אמה המנוחה.

     

40. מנגד, כפי שציין המנוח בסרטון, נראה כי המנוח ביקש לגמול למבקש, אשר סייע לו רבות ודאג לכל צרכיו עד יומו האחרון.

     

41. נראה, אם כן, כי הוראות הצוואה תואמות את רצונו של המנוח.

     

     

    כשירותו של המנוח לצוות:

     

42. לא מצאתי כי עלה בידי המתנגדת להוכיח כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה.

     

43. מהמסמכים הרפואיים המצויים בתיק, לא מצאתי כל אינדיקציה לאי כשירותו של המנוח במועד עריכת הצוואה, או בסמוך לכך.

44. המתנגדת אף לא עתרה למינויו של מומחה רפואי, חרף דבריו של בית המשפט בדיון מיום 18.7.2024 (בעמ' 16 לפרו').

     

45. יתרה מזו, מראיות אשר הוצגו לפני בית המשפט ניתן להבחין כי המנוח היה "צלול" ו"עצמאי", למצער, עד תקופת אשפוזו לאחר שעבר ארוע מוחי במהלך חודש 7/2022, לדוגמא:

    *מגיליון הטיפול אשר הוגש ע"י המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית ** עלה כי המנוח טרם פטירתו , נכון ליום 28.7.2022, "נחשב צלול".

    *בהערכה הפסיכוסוציאלית מבית החולים תל השומר, אשר נערכה ביום 12.7.2022 (נספח 6 לתצהיר המבקש) צוין כי טרם אשפוזו היה המנוח עצמאי והתמצא בזמן ובמקום, וכן "צלול ועצמאי בתפקודו".

    *בהערכה הפסיכוסוציאלית מיום 19.7.2022 (נספח 7 לתצהיר המבקש) צוין כי "מדובר באדם שהיה עצמאי עד לאשפוז".

    * עוה"ד ה- עורך הצוואה העיד:

    "לא. דבר מהנקודות שהזכרת לגבי מצבו הרפואי לא היו ידועים לי. לא ניכרו במנוח, לא בפגישה הראשונה שלי איתו, ולא בפגישה השנייה. מצבו הקוגניטיבי היה צלול לחלוטין, ואני לא חקרתי אותו לגבי מצבו הבריאותי." (עמ' 40 לפרו')

     

     

    השפעה בלתי הוגנת

     

46. סעיף 30(א) לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") מורה כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

     

47. הנטל להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. (ראו: פרופ' שילה, "פרוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965", כרך 1 עמ' 269-270).

     

48. בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) פירט כב' השופט א' מצא את "אבני הבוחן" לקיומה של תלות מוחלטת של המצווה בזוכה המקימה חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת:

    א. תלות ועצמאות; ב. תלות וסיוע; ג. קשרי המצווה עם אחרים; ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה. .

     

49. מאשר הובא לפני, לא מצאתי כי עלה בידי המתנגדת להוכיח קיומם של מבחני העזר לצורך בחינת הוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.

     

50. כאמור, מהעדויות ומחומר הראיות שהובא לפני, עולה כי המנוח היה: עצמאי, למצער, עד לתקופת אשפוזו, לא היה תלוי באחר ואף ניהל קשרים עם אנשים נוספים (כגון: ס- חברתה של המנוחה, המטפלת, עו"ס ועוד), מלבד המבקש.

     

     

51. המטפלת של המנוח מסרה בתצהירה כי שימשה במטפלת של המנוח מאז יום 28.8.2021 ועד ליום פטירתו. המנוח, לדבריה, היה עצמאי וצלול משך כל אותה התקופה. עוד ציינה המטפלת בתצהירה כי בין המבקש ובין המנוח היה קשר עמוק, כאשר דאג לו כבן ודאג לכל צרכיו ומחסורו. קשר אשר החל עוד טרם כניסתה לעבודה אצל המנוח.

    המטפלת נחקרה על תצהירה בעדות מוקדמת בדיון מיום 18.7.2024:

    העדה, גב' א: היה את Z שהיה מגיע, מר ש. כנראה היה קורא לו כשצריך

     לנסוע לקופת חולים או משהו כזה, וחברה בשם ס.

    עו"ד פיאדה: חברה של מי? של מר ש?

    העדה, גב' א: זאת הייתה החברה של אשתו המנוחה שנפטרה.

    עו"ד פיאדה: או-קיי. עכשיו יש לי שאלה, היא אמרה שהיא גם הלכה לקופת

    חולים נכון? היא הלכה עם מר ש. לקופת חולים?

    העדה, גב' א: כן.

    עו"ד פיאדה: אז למה Z גם היה צריך לבוא קופת חולים?

    העדה, גב' א: בגלל הרכב, לא היה להם רכב, הוא היה מסיע.

     

     (עמ' 9 לפרו' שורות 3-10).

     

    עוד העידה המטפלת:

    "הייתה עובדת סוציאלית אחת שהייתה מגיעה, הם היו מדברים בעברית, אני לא כל כך הבנתי על מה מדובר, הייתה מגיעה הביתה. לאחר מכן הייתה עובדת סוציאלית שנייה שגם שאלה אותי האם מתייחסים אלי טוב, נותנים לאכול, כדומה."

    (עמ' 9 לפרו' שורות 24-27)

     

    המטפלת, אשר התגוררה בבית המנוח, תיארה את התנהלותו העצמאית, אשר אף הזמין בעצמו תורים לקופ"ח (עמ' 10 לפרו') ושילם חשבונות לבד. לבקשת המנוח, המבקש והמטפלת היו עורכים עבורו קניות (עמ' 12 לפרו' ).

     

52. אף מהמידע אשר מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית ** עולה כי במהלך התקופה בה תיקו של המנוח היה פעיל (מיום 24.12.2020 ועד ליום 7.8.2022) נעזר המנוח בשירותי הרווחה לצורך הגשת תביעה לגמלת סיעוד עקב החמרה במצבו הפיזי, ובהמשך לצורך קבלת לחצן מצוקה בלבד. יש בכך כדי להצביע על התנהלותו העצמאית של המנוח במהלך השנים.

    מתיק הרווחה עולה כי הקשר עם שירותי הרווחה נוצר בסיועו של המבקש, אשר ליווה את המנוח במהלך אשפוזו בבית המחולים ובעת שחרורו לביתו, וזאת עד לפטירתו.

     

    מעורבות בעריכת הצוואה

53. סעיף 35 לחוק מורה כי: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה".

     

54. הביטוי "לקח חלק בעריכתה" פורש באופן בפסיקה רחב וגמיש, ומתמלא תוכן על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר יש להצביע על מעורבות בולטת ומהותית.

     

55. בעמ"ש (מרכז) 45939-10-24 (מיום 1.12.2025) סיכם בית המשפט את ההלכה הפסוקה באשר לסוגיית "מעורבות בעריכת צוואה":

     

    "הדרישה לפסילת צוואה בשל מעורבות פסולה נועדה להבטיח את חופש הרצון של המצווה ואת טוהר הליך עריכת הצוואה. סעיף 35 נועד למנוע מצב בו הזוכה מעורב באופן מהותי בעריכת הצוואה המיטיבה עמו. ההלכה קובעת כי נדרשת מעורבות פעילה, ממשית ואינסטרומנטלית בעריכת הצוואה, ומעת שזו הוכחה הרי שמתקיימת ללא כל אפשרות ערעור – השפעה בלתי הוגנת (ע"א 433/77 הררי נ. הררי [נבו] (1979); ע"א 148/96 בקשי נ. סלמן [נבו] (1999); בע"מ 6349/08 פלוני נ. פלוני [נבו] (2009). מתוך ש"תוצאה זו קשה היא, שכן היא שוללת כל שיקול-דעת ליתן תוקף לצוואה, מקום שהנסיבות מעידות על כך כי אף שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה, הוא לא השפיע השפעה שלא כדין על המצווה" (ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל [נבו] (1981) וראו גם – ע"א 389/85 מרכוס נ' היועהמ"ש [נבו] (1986); ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, כרך א', תשנ"ב, עמ' 307), נקבע בפסיקה "תבלין" להקהות עוקצה של הוראה זו וזאת במתן פרשנות מצמצמת ודווקנית למושג "המעורבות" בעריכת הצוואה". גישתו של בית-משפט זה, אשר בשורה ארוכה של פסקי-דין קבע, כי "אין לתת להוראת סעיף 35 פירוש מרחיב, ויש אף לפרשו על דרך הצמצום" (וכן ראו ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן [נבו] ( 1970) ; ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב [נבו] ( 2004 ) וכלשונו של המלומד שילה בספרו הנזכר "לא היה מנוס מלתת לסעיף פירוש מצומצם ככל האפשר" (שם, עמ' 308).

     

    מתוך שכך נקבע, כדוגמה, כי על מנת לפסול את הצוואה יש צורך שהמעורבות תהיה בחלק המהותי של פעולת עריכת הצוואה ובעלת קשר סיבתי להוראה המזכה את הנהנה (ע"א 707/76 צארום נ' גורן [נבו] (1978)). עוד נקבע כי על הזוכה ליטול חלק בעריכת הצוואה כאשר המבחן מתמקד במהות ובטיב העוצמה של מעשיו בתהליך הכנת המסמך המשפטי. העריכה היא הפעולה הלשונית של הכנת המסמך, יצירתו מבחינת התוכן או הצורה, ובפרט ניסוחו המילולי והלשוני (ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה [נבו] (1986); ת"ע (חי) 1220/00 ש.ל. נ' ע.ח [נבו] (2001)). נקבע כי שיחות מקדימות אינן מהוות חלק מעריכת צוואה, וכן נוכחות של הנהנה בעת חתימתה של הצוואה אין בה בהכרח כדי לפוסלה (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו [נבו] (2000)). כך גם נקבע כי העובדה שהנהנה הדפיס את מילות ההקדמה של הצוואה להבדיל מהוראותיה התוכניות אין בה כדי להביא לפסלות הצוואה (ע"א 196/85 רוזנפלד נ' סלנט [נבו] (1985)). בדומה, אין בעובדה שנהנה הזמין את עורך הדין עורך הצוואה לעורכה ומסר לו את הוראות המצווה על מנת לפסול הצוואה ((ע"א 760/86 רוזן שולמן [נבו] (1987); ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית [נבו] (1994).

     

    ועוד חשוב לענייננו – הובהר בפסיקה כי הביטוי "לקח חלק בעריכת צוואה" הוא גמיש ותוכנו נקבע על פי נסיבות המקרה, כאשר המבחן הוא מבחן השכל הישר (עניין בנדל הנ"ל; ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני [נבו] (1991); ע"א 1079/92 גדליה נ' דאלי [נבו] (1993)).

    עוד הובהר בפסיקה כי נוכחות הנהנה במקום עריכת הצוואה, או קריאתה בנוכחותו, כשלעצמן, אינן עולות כדי מעורבות אלא אם הן מלוות בפעולה אקטיבית נוספת (עניין בוטו הנ"ל; ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר [נבו] (1973); עמ"ש (מחוזי מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמוני [נבו] (2018) והפסיקה הרבה המובאת שם בסע' 35 לפסק דינו של כב' הש' ויצמן).

     

    כללו של דבר, ההוראה לפיה תיפסל צוואה על בסיס החלופה השלישית האמורה בסעיף 35 לחוק, היינו שהזוכה בה "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" – תפורש בצמצום ובדווקנות, ותישמר לאותם המקרים בהם מדובר במעורבות בולטת ומהותית. על אחת כמה וכמה הדברים אמורים מקום בו נסיבות העניין מלמדות שאין מדובר בהשפעה בלתי הוגנת."

     

56. המבקש פירט בתצהיר עדותו הראשית את נסיבות עריכת הצוואה: המנוח שאל את המבקש באם מכיר עורך דין, על מנת לערוך צוואה חדשה ולוודא כי המתנגדת לא תירש אותו (סעיף 27 לתצהיר). המבקש קיבל את מספר הטלפון של עו"ד ה מאביו.

    לדבריו: " לבקשתו של המנוח ואחרי שהוא העביר לי עותק של הצוואות שלו ושל אשתו, יצרתי קשר עם עו"ד י. ה, הסברתי לו במה דברים אמורים, שלחתי לו את הצוואות וכשהוא אישר שהוא מוכן לפגוש את המנוח, מסרתי להמנוח את מספר הטלפון של עו"ד ה "(סעיף 28 לתצהיר).

     

57. בחקירתו הנגדית השיב המבקש:

     

    "ש:מה היה החלק שלך בזה?‬‬

    ת:שום חלק.

    ש:שום חלק.

    ת:מעבר לעובדה שהמלצתי על עורך הדין, לא היה שום חלק.‬‬

    ש:וידעת שזה לצורך שינוי צוואה.‬‬

    ת:כן.

    ש:הוא נתן לך את הצוואות, אמר, 'אני רוצה לשנות'.‬‬

    ת:יתרה מזאת, הוא שאל אותי אם אני מכיר עורך דין שיוכל לעשות לו צוואה, ואני שאלתי אותו, אני שמעתי את השם, גברת ר הייתה פה, אני שאלתי אותו, 'יש עורך דין ר?', הוא אומר לי, 'זה לא רלוונטי. אתה מכיר מישהו?', אמרתי לו, 'אני לא מכיר, ואני יכול לבדוק'. ואז בדקתי. ‬‬

    ש:עם מי בדקת?

    ת:עם אבי, כמו שכתבתי בתצהיר.‬‬

    ש:ואתה הפנית, שלחת את התצהירים לעורך הדין."‬‬

     

     

    (עמ' 53 לפרו' שורות 22-36)

     

     

    ובהמשך:

    "ש:את הצוואות, סליחה, העברת לעורך הדין?‬‬

    ת:כן.

    ש:העברת לעורך הדין. זאת אומרת הוא נתן לך את הצוואות שלו, אמר, 'אני רוצה לשנות אותם'.

    ת:הוא אמר לי שהוא רוצה לערוך צוואה.‬‬

    ש:אני אומר, הוא נתן לך את הצוואות הישנות ואמר, 'תעביר אותם לעורך הדין'.

    ת:הוא העביר לי אותם בוואטסאפ אני חושב, וביקש שאני אעביר לעורך הדין, כן.‬‬

    ש:הוא אמר לך מה הוא רוצה לעשות? ‬‬

    ת:לא.

    ש:לא אמר לך.‬‬

    ת:לא.

    ש:ואחרי שהוא היה אצל עורך הדין, מה הוא סיפר לך?‬‬

    ת:אחרי ש?‬‬

    ש:אחרי שהוא היה אצל עורך הדין ועשו את הצוואה, מה הוא סיפר לך?

    ת:הוא לא סיפר לי."‬‬

     

    (עמ' 54 לפרו' שורות 1-20)

     

58. עוה"ד י. ה העיד אודות נסיבות עריכת הצוואה:

     

    "

    איפשהו בחודש מאי 21, התקשר אליי המנוח טלפונית למשרדי. אמר לי שקיבל עלי המלצה, והוא מבקש לערוך צוואה. הוא רק ביקש אם אני יכול, קשה לו להגיע אליי למשרד, אם אני אוכל להגיע אליו הביתה. אמרתי לו שלא תהיה בעיה. הבהרתי לו שהנושא כמובן יהיה כרוך בתשלום, והגעתי אליו הביתה. פגשתי אותו, אני לא זוכר בדיוק את התאריך, משהו בחודש מאי. פגשתי אותו, ואז הוא סיפר לי קצת על עצמו. ישבנו פטפטנו, התעניין במוצא של הוריי, אמר לי שגם הוא יוצא פולין. שאל על ערי הולדתם של הוריי המנוחים, וסיפר לי שהוא רוצה לעשות צוואה ולהוריש אותה למר ZZ, כאשר הוא הזכיר את שמו, אני הבנתי גם מאין הגיעה ההמלצה לפנות אליי, מניח מZZ. שאלתי אותו למה, אז הוא הסביר לי שהוא, יש לו צוואה קודמת, שהוא הראה לי אותה, והסביר לי שהוא רוצה לשנות אותה, משום שאין לו יתר קשר כלשהו עם בתה של אשתו המנוחה. הוא סיפר לי שהיחס של הבת לאימה, לאשתו המנוחה, היה יחס מכפיר. היא פשוט לא הגיעה לבקר אותה מעולם, כאשר הייתה חולה על ערש דוואי למעשה, לפני מותה, היא בכלל לא הגיעה לסעוד אותה, וגם לא לשבעה אחרי מותה של המנוחה. ולכן הוא לא רוצה להוריש לה שהדבר, והוא מבקש לערוך צוואה לטובת Z. הסתיימה פגישתנו הראשונה. אמרתי לו שאני אכין טיוטה של צוואה ואגיע אליו עם עד נוסף, על מנת שיחתום עליה. וכך זה קרה. בחודש יוני הגענו אליו, בני ואני. בני, הוא גם עו"ד. ואת טקס, את מעמד עריכת הצוואה אני כהרגלי, כאשר מדובר באנשים מבוגרים, אני גם מסריט מזה מספר שנים, ככה אני נוהג. וערכנו את, זאת אומרת נתנו לו לקרוא את הצוואה.

    כב’ הש’ כהן אביטן:סליחה, אני רק אעצור שנייה. הוא היה לבד בפגישות האלה?

     כלומר, לא היה אף אחד בבית?

    העד, מר י.ה:הייתה נדמה לי מטפלת, אבל היא לא הייתה איתנו בחדר.

    כב’ הש’ כהן אביטן:אוקיי.

    העד, מר י.ה:הייתה במטבח, נכנסה רק להגיש שתייה.

    כב’ הש’ כהן אביטן:אוקיי.

    העד, מר י.ה:אם אני זוכר נכון. עוד פעם, דיברנו על הא ועל דא, שאלתי אותו,

    ביררתי כדי לוודא שהוא יודע מה הוא חותם, שאלתי אותו איזה יום היום, אפילו דיברנו קצת על פוליטיקה, ונחתמה הצוואה. זהו."

    (עמ' 35-36 לפרו').

     

    באשר להכרות עם המבקש, העיד עוה"ד ה:

     

    "עם Z לא הייתה לי כמעט היכרות כלשהי. אני עוה"ד של אבא שלו כ-40 שנה כבר. אנחנו כמובן גם ידידים טובים. מטפל בכל ענייני המשפחה. אבא שלו, הייתה לו רשת חנויות ...., הוא .......זהו. עם ל עצמו, מעולם לא היה לי, לא טיפלתי, נדמה לי, בשום עניין שקשור אליו. כלום"

    (עמ' 36-37 לפרו' ).

     

59. על כן, לא מצאתי לקבוע כי המבקש לקח חלק בעריכת הצוואה באופן המביא לביטולה.

     

     

    איסור המוטל על עובד ציבור בקבלת טובת הנאה

     

60. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי המתנגדת. בשל כך, אין מקום כלל להדרש אליה.

     

61. זאת ועוד, אף לגופה של טענה, ככל שהמדובר בקבלת טובת הנאה האסורה על עובד ציבור עפ"י חוק שירות הציבור מתנות התש"מ 1979, התוצאה, עפ"י סעיף 2 (א) לחוק שירות הציבור מתנות, אינה ביטול הצוואה, כטענת המתנגדת, אלא : "תקום המתנה לקנין המדינה".

    אציין כי, לבקשת הלשכה המשפטית של עירית **, יועבר העתק פסק הדין לעיונה.

     

     

    שינוי צוואות הדדיות:

     

62. סעיף 8א לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), לאחר תיקון מספר 12 משנת 2005, עוסק בסוגיית צוואות הדדיות,לרבות, באשר לעניין שינויין או ביטולן, תוך שקובע כדלקמן:

     

    (א)בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

    (ב)לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

    (1)בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

    (2)לאחר מות אחד מבני הזוג –

    (א)כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

    (ב)לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש;

    (ג)הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

     

63. הוראות סעיף 8א לחוק אינן חלות על צוואות הדדיות אשר נערכו טרם התיקון לחוק.

    כאשר במסגרת המצב המשפטי אשר קדם לתיקון לחוק הוענק חופש רחב יותר לשינוי

    הצוואה ההדדית. (ר' בענין זה: בע"מ 7784/23 (מיום 10.9.2024)

     

64. כב' השופט אלון גביזון בת"ע 19940-12-12 (מיום 17.4.2016) ערך הבחנה בין שלושה סוגי צוואות הדדיות:

    "א.צוואה הדדית הכוללת הוראה לפיה המורישים משאירים לעצמם את הזכות לשנות הצוואה כרצונם ובכל עת, גם לאחר מותו של האחר ( להלן : "צוואה הדדית שאינה שותקת").

    ב.צוואה הדדית "שותקת" לפיה המורישים לא מתייחסים בצוואה לאפשרות שינוי הצוואה (להלן: "צוואה הדדית שותקת").

    ג.צוואה הדדית הכוללת הוראה האוסרת על שינוי צוואתו של האחד לאחר פטירתו של האחר.".

     

65. במקרה דנן, המנוחים, הן בצוואה משנת 2003 (אשר נערכה טרם התיקון לחוק) והן בצוואה משנת 2014 , שמרו לעצמם את הזכות לשנות את הצוואה, תוך שציינו כי הינם רשאים "בכל עת ובכל זמן לשנות או לבטל צוואה זו". כאשר יוער כי התיקון לחוק אינו חל על הצוואות משנת 2003.

    עוד יצוין כי ההבחנה בין הצוואות משנת 2003 לאלו משנת 2014 נוגעת לפירוט הרכוש

    בלבד, בעוד יתר הוראות הצוואות זהות.

    על כן, נראה כי הצוואות ההדדיות שערכו המנוחים עומדים בהגדרת "צוואה הדדית שאינה שותקת".

     

66. עו"ד פ, אשר ערך את הצוואות משנת 2014 , העיד:

     

    "לא, אבל הם הביאו לי את הצוואה שהוא ערך להם, וביקשו לקבל את אותה צוואה בדיוק, רק לשנות מכיוון שהדירה כבר לא בירושלים, מבשרת, אני לא זוכר איפה הייתה, להחליף אותה ב**.

    עו"ד דיין:סעיף ה' מסביר שצוואה הדדית ניתן לשנות, גם אם יש הוראת יורש אחרי יורש, ניתן לשנות.

    העד, עו"ד פ:אוקיי.

    ש:ואני אומר לך שזה מה שהסבירו להם ב-2003.

    ת:יכול להיות.

    ש:ולכן זה גם מה שהם הבינו בצוואה שלך, שאתה עשית להם ב-2014, שזה כתובים בדיוק אותם דבר.

    ת:שמה, מה, מה נפקא מינה לענייננו?

    ש:שכל אחד רשאי לשנות את הצוואה מתי שהוא רוצה, למרות שיש הוראות יורש אחר יורש.

    עו”ד סטמרי:זו שאלה משפטית? אני לא מבין את השאלה, סליחה.

    עו"ד דיין:הוא עורך דין שנתן ייעוץ משפטי ואני רוצה להבין איזה יעוץ משפטי הוא נתן להם.

    כב' הש' כהן אביטן:כן.

    העד, עו"ד פ:הבקשה שלהם הייתה לעשות את הצוואה כמו שהיא, רק להוסיף את הציון של הדירה החדשה שנרכשה ב** ולפרט אותה בצורה מפורשת.

     

    עו"ד דיין:ומעבר לזה, זו בדיוק אותה צוואה קודמת, נכון?

    העד, עו"ד פ:כן.

    ש:זאת אומרת שיכול להיות שב-2003 הסבירו להם שיורש אחר יורש זו הוראה שניתן להפר אותה?

    ת:יכול להיות.

    ש:תודה רבה. בסעיף 2 בצוואה שאתה ערכת, הוספת את הביטוי "בכל עת". סעיף 2.

    ת:נכון, כן.

    ש:מה המשמעות של "בכל עת" מבחינתך?

    ת:כמו שכל אדם שעורך צוואה, אם יש נסיבות שהוא חושב שהן שונות או משתנות, בכפוף לכך שהוא מודע למה שהוא עושה, אז כן, הוא יכול לשנות את הצוואה.

    ש:זאת אומרת שהם ידעו על האפשרות שבצוואה שאתה ערכת, שכל אחד רשאי לשנות את צוואתו.

    ת:אני חושב שהם אנשים שעברו הרבה בחיים, והיו אנשים מאוד מאוד מאוד אינטליגנטים. הם ידעו שהם יכולים לשנות צוואות ולעשות דברים, אבל זה עדיין לא מוריד מערך מה שהיה באותו זמן שהם חתמו על הצוואות ורצו שזה יהיה הדדי ולטובת, באותו מעמד אני הבנתי שיש ילדה, ולנכדים, הוא קרא להם נכדים, גם הוא וגם היא. אז אם אתה רוצה שאני אתן לך את כל הפירוט של מה שהיה באותו ערב אצלם בבית,

    ש:לא, לא ביקשתי עכשיו פירוט, ביקשתי רק את הייעוץ המשפטי.

    (עמ' 73 לפרו'). עו"ד ה העיד כי הבהיר למנוח שעפ"י המצב המשפטי, אין מניעה לערוך צוואה חדשה:

     

    "ש.עכשיו, אתה הסברת לו את המצב המשפטי לגבי שינוי צוואה?

    ת:הוא שאל אותי אם אפשר. אני אמרתי לו שמאחר והצוואה הראשונה שהוצגה בפניי נקבה במפורש בזכותו לשנות את הצוואה, אמרתי לו שלדעתי אין שום בעיה לעשות צוואה חדשה. "

    (עמ' 40 שורות 1-8).

     

     

67. נראה, אם כן, כי הוראות סעיף 8א(ב) לחוק אינן חלות במקרה דנן, לאחר שהמנוחים קבעו בצוואות "הוראה אחרת", המאפשרת לכל אחד מהם לשנות או לבטל את הצוואה בכל עת.

     

68. טרם סיום, מצאתי להעיר כי בית המשפט מודע לתופעה ההולכת וגוברת, למרבה הצער, בדבר ניצולם של אנשים קשישים ועריריים מתוך תאוות בצע.

    יחד עם זאת, לא התרשמתי כי זהו המצב במקרה דנן.

    מאשר הובא לפני בית המשפט עולה כי המבקש שימש כמשענת ותמיכה למנוח, מתוך רצון טוב ואמיתי. המנוח אף ראה במבקש כבן משפחה ו/או ידיד אמת.

    בעוד, מנגד, המתנגדת בחרה, באופן מודע, לנתק קשר עם אמה ועם המנוח, דווקא במהלך שנות חייהם האחרונות, תוך שסברה, ככל הנראה, כי חלקה בעזבונם מובטח.

    אך, לא לעולם חוסן!

    המתנגדת נימקה את המנעותה מלבקר את אמה בבית החולים בימיה האחרונים בכך

    כי רצתה "לזכור אותה כפי שהיתה בימים טובים יותר" (סעיף 13 לתצהיר עדותה הראשית

    של המתנגדת). אך זאת בהתעלם מכך כי נטל הטיפול באמה נפל על שכמו של המנוח.

    ואם לא די בכך, המתנגדת ניתקה קשר עם המנוח, ביודעה כי נותר ערירי – ללא בני משפחה.

    ולפתע, לאחר פטירת המנוח, "התעוררה" המתנגדת, תוך "שנזכרה" בזכויותיה מכח צוואת

    המנוחים.

    לא ניתן להתעלם מהכאב הניכר בפניו של המנוח, כפי העולה מסרטון עריכת הצוואה, עת

    דיבר על התנהלותה של המתנגדת כלפי אמה המנוחה.

     

     

    סיכומו של דבר:

     

69. לאור האמור לעיל, ההתנגדות נדחית.

70. המתנגדת תישא בהוצאות המבקש בסך של 50,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

71. יוגש צו קיום צוואה, בנוסח הקבוע בתקנות ובצירוף העתק הצוואה, לחתימתי.

72. העתק מפסק הדין יועבר לעיון המחלקה המשפטית של עירית **. 

73. המזכירות תסגור את התיק. 

    מתירה פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.

    ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ו, 12 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.