ת"מ 25462-01-13 שורני ואח' נ' עיריית נהריה ואח'

א.בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית כנגד המשיבות בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת האישור") במסגרתה נטען, כי המשיבות חייבו את המבקשים ואת חברי הקבוצה בתשלום בגין הוצאות הפעלת אמצעי אכיפה בסכומים המקסימאליים הקבועים בתקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מֵירביות), התשע"א-2011 (להלן: "תקנות המסים"), ולא בהתאם לגובה ההוצאה הישירה שנגרמה למשיבות כפי שמחייב הדין.

ב.תמצית הטענות בבקשת האישור:

המבקש מס' 1, מר שי שורני, הוא תושב העיר נהריה, ונושא בתשלומים שונים החלים על ביתו, לרבות תשלומי המים ואגרת הביוב.

המבקשת מס' 2, היא תושבת העיר חדרה וצרכנית מים של המשיב מס' 2, מי חדרה בע"מ, שהוא תאגיד המים והביוב הפועל בתחומי העיר חדרה.

לטענת המבקשים, במהלך השנים אירעו מקרים בגינם נאלצו לשלם הוצאות גביה.

לגבי עיריית נהריה נטען, כי זו שלחה למבקש מס' 1 בדואר רשום דרישה לתשלום חוב קודם, תוך חיובו ברף המקסימאלי הקבוע בתקנות לדרישה בדואר רשום.

לגבי תאגיד מי חדרה נטען, כי הוא חייב את המבקשת מס' 2 בהוצאות גביה של תשלום חובות קודמים, ודרישות התשלום בגין חובות אלה, נשלחו יחד עם חשבונות המים הדו-חודשיים השוטפים.

ג.לטענת המבקשים, המחוקק התיר לגבות את ההוצאות הישירות שנגרמו לרשות המינהלית לצורך ביצוע אמצעי האכיפה.

בתקנות המסים נקבעו סכומים מקסימאליים שניתן לגבות בשל הוצאות הליכי גביית חוב על-ידי הרשויות, אולם אין הדבר מתיר לרשות לגבות תמיד את הסכומים המקסימאליים שנקבעו בתקנות, בבחינת "מחיר קבוע", אלא רק את ההוצאות הישירות שנגרמו לו, ככל שהן אינן עולות על הסכומים המקסימאליים שנקבעו.

לטענת המבקשים, המשיבות מתייחסות לסכומים הקבועים בתקנות המסים כאל "אגרה" בעוד בהתאם לדין יש להתייחס אליהם כ"מחיר" המשקף את ההוצאות הישירות שנגרמו להן.