ת"מ 15660-02-14 סואעד נ' מועצה מקומית בסמת טבעון 14 דצמבר 2014

1.לפניי בקשה לפסיקת גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, לאחר שהמשיבה הגישה הודעת חדילה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

2.תחילתו של הליך זה בכתב תביעה ובבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") אשר הגיש המבקש. במסגרת בקשת האישור טען המבקש כי המשיבה גבתה ארנונה ביתר מנישומיה "עקב אי הצמדת חיובי הארנונה המשולמים בהסדר תשלומים לפי חוק הרשויות המקומיות ריבית, למדדים שליליים ..." (עמ' 3 לכתב התביעה). לפיכך, עתר המבקש כי בית המשפט ייתן סעד הצהרתי לפיו המשיבה אינה רשאית לערוך חישוב חיובי הארנונה בדרך בה היא נוהגת, וכן עתר הוא לסעד המורה על השבת הסכומים אשר נגבו ביתר.

3.המשיבה הגישה תחילה תשובה לבקשת האישור, אך לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגישה המשיבה, בהסכמה, הודעת חדילה. להודעת החדילה צורף תצהיר של גזבר המשיבה, לפיו המשיבה "קיבלה החלטה לחדול משיטת ההצמדה של תשלומי צו הארנונה ולהצמיד את התשלומים הדו חודשיים במסגרת 'צו תשלומים' למדד שלילי (או חיובי) בהתאם לשינוי במדד המחירים לצרכן" (סעיף 7 לתצהיר).

4.אשר לגמול ולשכר הטרחה למבקש ולבא כוחו טענה המשיבה כי בנסיבות המקרה דנן ראוי שלא לפסוק גמול ושכר טרחה. לחילופין טענה המשיבה כי יש להעמיד את גובה הגמול ושכר הטרחה על סכום סמלי בלבד. לטענתה, בדיקה שערכה מעלה כי רק כ- 5% מכלל נישומיה (המהווים כ- 50 נישומים) משלמים את הארנונה בתשלומים. לפיכך, סכום הגבייה ביתר נמוך בהרבה מהערכתו של המבקש (אשר העריך הגבייה ביתר בסך של כ- 123,000 ₪) ואינו יכול לעלות על 5% מהערכה זו. מה גם שעל פי חוות הדעת שהוגשה מטעמה, הגבייה המקסימאלית ביתר יכולה להגיע לכל היותר לסך של 3,000 ₪.

עוד מסבירה ומפרטת המשיבה כי הכספים אשר יפסקו לטובת גמול ושכר טרחה, ככל שייפסקו, ישולמו מהקופה הציבורית וכי היא מצויה בקשיים כלכליים ניכרים, מתנהלת תחת תוכנית הבראה ומנהלת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל.

אשר למבקש עצמו, טוענת המשיבה כי הוא אינו זכאי לגמול, שכן הוא אינו תם לב ואינו נקי כפיים - למבקש חובות למועצה אותן לא טרח לגלות במהלך ניהול ההליך, וכן נעדר הוא עילת תביעה אישית שכן הוא אינו דואג להסדרת תשלום הארנונה במועד ועל פי צו התשלומים. עוד מלינה המשיבה כי המבקש לא פנה אליה בפנייה מוקדמת טרם הגשת בקשת האישור.

טענות נוספות בפי המשיבה, ועיקרן: הוגשו תובענות רבות בעניין המועלה בתובענה דכאן, ולכן אין בתובענה זו כדי להועיל לציבור, אלא מהווה היא התעשרות על חשבון הציבור; מדובר בהליך פשוט ומהיר אשר הסיכון בצידו מזערי והטרחה בקיומו מצד המבקש ובא כוחו כמעט ואינה קיימת.

5.המבקש משיב וטוען כי טענות המשיבה בנוגע לסכום הצריך בהשבה אינן מבוססות עובדתית ומשפטית. עוד מסביר המבקש כי לאור תביעות דומות אשר התנהלו בבתי המשפט היה על המשיבה לחדול מדרך פעולה זו עוד קודם להגשת בקשת האישור במקרה דנן. עצם ידיעת המשיבה כי פעלה שלא כדין מלמדת אף כי לא היה כל טעם בפנייה מוקדמת אליה. ממשיך וטוען המבקש כי שכר הטרחה והגמול מהווים תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות בגין התנהלות לקויה של הרשות, תוך הימצאות המבקש ובא כוחו "בסיכון של הוצאות והתעמרות הרשות" (סעיף 8 לטענות המבקש לפסיקת גמול ושכר טרחה). כן יש להביא בחשבון את המאמצים הרבים שהושקעו בגיבוש הבקשה לאישור ואת החשיבות המרובה בהרתעת הרשות מלפעול שלא כדין. על הסכום אשר ייפסק כגמול ושכר טרחה לגלם לטענת המבקש גם את התועלת אשר הוסבה לחברי הקבוצה. מטעמים אלה ועוד עותר המבקש לפסיקת גמול של יפחת מ- 10,000 ₪, שכר טרחה בסך של 80,000 ₪, וכן החזר שכר טרחת המומחה מטעמו.