ת"ט 9562-02-15 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' משטה

1.הנתבע היה לקוח של התובעת, בהתאם להסכם התקשרות משנת 2004.

2.התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע בגין יתרת חובה, עבור רכישת מכשיר ושירותים שקיבל, החל מאוגוסט 2011 ועד מרץ 2014.

3.בפני התנגדותו של הנתבע לתביעה, כאשר בפיו טענה אחת בלבד. הנתבע טוען כי על התובעת לפנות בהגשת תביעת חוב לנאמן שמונה בתיק פש"ר 27052-04-11, משום שצו הכינוס ניתן ביום 10.7.2011 ומכוחו עוכבו כל ההליכים נגדו. עוד נטען כי האזהרה לא נמסרה לו ולפיכך הוגשה ההתנגדות במועד.

4.התובעת לא התנגדה להארכת המועד להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל. עם זאת, טענה כי החוב, למעט בגין רכישת המכשיר, נצבר לאחר מועד צו הכינוס ולכן אין מדובר בחוב בר-תביעה.

5.המחלוקת בין הצדדים, הינה אפוא, בשאלה – האם החוב נשוא התביעה הוא בר תביעה בהליכי הפש"ר, אם לאו.

6.לעניין זה, טען הנתבע בחקירתו הנגדית: "החוב הזה הוא תולדה של הסכם התקשרות מלפני צו הכינוס שאני לא יודע ממתי הוא (לפחות 5 שנים לפני צו הכינוס) ומשכך הוא חוב בר תביעה ואם אני חייב בו הוא צריך להיות במסגרת תיק הכינוס" (עמ' 1 ש' 22 עד עמ' 2 ש' 2 לפרוט').

הנתבע הוסיף וטען בסיכומיו כי מדובר בחוב עתידי שנובע מהסכם שנערך לפני צו הכינוס ועל כן הוא חוב בר תביעה.

7.התובעת השיבה, כי אין חולק שהמבקש עשה שימוש בקווים לאחר מועד צו הכינוס והחיוב נשוא התביעה נוצר לאחר מתן צו הכינוס, למעט חיוב בגין יתרת עלות הציוד. מכאן, לשיטתה, עסקינן בהתחייבויות חדשות שנוצרו בכל פעם שהנתבע עשה שימוש בקווים, דינן להתברר בבית המשפט ולא בפני הנאמן.

8.שקלתי טענות הצדדים ומצאתי להאריך המועד להגשת ההתנגדות עד הגשתה בפועל, לפי הסכמת התובעת.

לגוף המחלוקת, דעתי היא עם הנתבע.