ת"ט 7341-03-16 שלמור אבנון עמיחי פרסומאים בע"מ נ' אליקים

בפני התנגדות לביצוע שיק על סך של 300,000 ₪ שתאריך פירעונו 30.11.15, אשר נמשך על ידי המבקש 1 לפקודת המשיבה והוחזר עקב העדר כסוי מספיק.

כן נידונה בפניי ההתנגדות שהוגשה בתיק 7325-03-16,על ידי המבקשת 2,חברה המצויה בשליטתו של המבקש 1, בגין שיק על סך של 300,000 שנמשך על ידה לפקודת המשיבה, בערבות אוול של המבקש 1, שתאריך פירעונו 30.11.15, ואשר הוחזר בציון "חשבון מוגבל". התנגדות הוגשה גם בגין שני שיקים שנמשכו על ידי המבקשת 2, כל שיק על סך של 19,160 ₪, שהוצגו לפירעון ולא כובדו.

אציין כי מלכתחילה סברתי כי יש מקום להסכים למתן רשות להתגונן וציינתי זאת גם בדיון, וזאת בהתחשב בעובדה שעסקינן בצדדים קרובים אשר נקשרו במערכת הסכמית מורכבת יחסית, ואולם משביקש בא כוח המשיבה להעמיד את השאלה להכרעה, אדון בטענות הצדדים ככל שניתן במסגרת זו של דיון במתן רשות להגן.

ניתן להתייחס להסכמים שנערכו בין הצדדים כשתי מערכות הסכמים, וזאת בשים לב למועד עריכת כל מקבץ הסכמים והמהות העסקית של כל התקשרות, כמפורט להלן:

בחודש פברואר 2014 נחתמו 3 הסכמים שנועדו להסדיר שיתוף פעולה עסקי בין הצדדים. הסכם המתקן את ההסכמים האלה נערך ונחתם ביום 13.4.14, שעיקרו הסדרת נהלי העבודה בין הצדדים.

בחודש נובמבר 2014 נערכו שני הסכמים אשר נועדו להסדיר את העברת הפעילות העסקית של המבקשים אל המשיבה, ובמקביל העמדת הלוואה למבקשים בסכום ובתנאים כפי שיובהרו להלן.

יש לציין כי בהסכם העברת הפעילות סוכם כי ההסכמים שנחתמו בנוגע לשיתוף הפעולה העסקי לרבות ההסכם המתקן, ימשיכו לחול עד ליום 31.12.15, מועד בו אמורים היו להסתיים קשרי העבודה השוטפים בין הצדדים. מכאן עולה שבתקופת הביניים שתחילתה בחודש נובמבר 2014 וסיומה בחודש דצמבר 2015, חלו שתי מערכות ההסכמים בו זמנית.

לכל צד טענות בדבר מצגי שווא שהוצגו לו על ידי הצד שכנגד ובדבר הפרת ההסכמים על ידי הצד שכנגד, וכפועל יוצא מכך גרימת נזקים המסתכמים במיליוני ₪.

המשיבה הגישה בתיק 11526-12-15 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תביעה כנגד המבקשים למתן סעד הצהרתי, אכיפה, תביעה כספית ומתן חשבונות, שלצרכי אגרה הועמדה על סך של 3 מיליון ₪.

במסגרת תביעתה עתרה המשיבה, בין היתר, לאכיפת הסכם ההלוואה מיום 11.11.214 על פיו העמידה למבקשים הלוואה בסך של 1.5 ₪, נושאת ריבית שנתית של 4.5%. הלוואה זו כללה גם רכיב של חוב עבר של המבקשים כלפי המשיבה בסך של 305 ₪, לפי ההערכה בעת חתימת הסכם ההלוואה, אשר בהמשך הועמד על סך של 536,820 ₪. המבקשים אינם חולקים על מתן ההלוואה כאמור, והשיקים נשוא ההתנגדויות נמסרו בגין ההלוואה.

כאמור, ההתקשרות הצדדים החלה ביום 17.2.14 ונועדה להסדיר את שיתוף הפעולה העסקי ביניהם. לצורך כך נערכו ונחתמו שלושה הסכמים: הסכם שכירות, הסכם שירותים, והסכם בנוגע ללקוחות חדשים.

על פי הסכם השכירות שכרה המבקשת 2 שטח של 22 מ"ר במשרדי המשיבה, והתחייבה לשלם דמי שכירות בסך של 5000 ₪ לחודש, בצירוף מע"מ.

על פי הסכם השירותים, התחייבה המשיבה לספק למבקשת 2 שירותים מקצועיים הנדרשים בתחום הפרסום, ובכלל זה אסטרטגיה, קריאייטיב, עריכת תקציבי פרסום, מדיה, ושירותי מזכירות. בנוגע להנהלת חשבונות סוכם כי שירותים אלה יסופקו במהלך שנת 2014, מבלי שנקבע תאריך יעד מסוים. המבקשת 2 התחייבה לשלם למשיבה תמורת מתן השירותים סכומים כלהלן: בשנה הראשונה סכום של 61,667 ₪ לחודש בצירוף מע"מ, ובשנה השנייה סכום של 78,333 ₪ לחודש בצירוף מע"מ.

לפי הנטען, המבקשת שילמה למשיבה על פי הסכם השירותים סכום כולל של 955,887 ₪.