ת"ט 6471-07-16 ישפה נ' לזמי ואח'

1. המשיב הגיש כנגד המבקשות בקשה לביצוע שטר חוב על סך 20,000 ₪.

אין מחלוקת כי שטר החוב נחתם להבטחת התחייבויות המבקשת 2 על פי הסכם שכירות מיום 6.7.15.

המבקשת 1 חתמה על שטר החוב כערבה לפירעונו.

המבקשת 2 טענה בתצהיר התומך בהתנגדות כי שכרה מהמשיב דירה לתקופה של שנה ושילמה את מלוא דמי השכירות למרות שסבלה במהלך כל החורף מרטיבות וחדירת מים.

המבקשת 2 טענה כי אינה יודעת מהו החוב הנטען נגדה.

עוד טענה המבקשת 2 כי הגישה כנגד המשיב תביעה קטנה ועל פי פסק דין שניתן בו התקבלה טענתה כי סבלה בתקופת השכירות מרטיבות ועל כן נפסק לה פיצוי בסך 5,800 ₪.

תביעתו שכנגד של המשיב לתשלום עבור צביעת הדירה וחודש שכירות בו עמדה הדירה ריקה ועוד כהנה וכהנה נזקים נטענים על ידו – נדחתה באותו פסק דין..

2. במעמד הדיון הבהיר ב"כ המשיב כי התביעה מייצגת אי תשלום דמי שכירות בחודשים נובמבר ודצמבר 2015 ובסך 12,000 ₪.

נוכח טענה זו, שאין לה זכר בשום מקום אחר ובמיוחד כאשר המשיב תבע את מלוא סכום השטר בסך 20,000 ₪ ללא הצדקה, אפשרתי למבקשות להגיש דפי חשבון בנק המעידים על פירעון 12 שיקים כתשלום שכר דירה.

המבקשות הגישו ביום 8.11.16, דפי חשבון בנק ובהם נמצאה ראיה על פירעון 12 שיקים בסך 6,000 ש"ח כל אחד מהם.

בכך הציגו המבקשות ראשית ראיה לטענתן כי אינן חבות דבר למשיב ולטענת המבקשת 2 בתצהירה כי שילמה את מלוא דמי השכירות.

תגובתו של ב"כ המשיב לראיה זו אינה מונעת מתן רשות להתגונן למבקשות.

גרסתו של המשיב היא, כנראה, כי השיקים שנפרעו בחשבון הבנק בסך 6,000 ₪ כל אחד מהם בחודשים נובמבר ודצמבר 2015 אינם שקים שנפרעו בחשבונו.

גרסה זו של המשיב טרם הובאה לבית המשפט ומן הדין לאפשר למבקשות להתמודד עם גרסה זו כאשר תובא בתיק בית המשפט בהליך שמיעת הראיות.

3. יצוין כי המשיב, אשר הגיש כתב תביעה שכנגד לתביעתה של המבקשת 2 בבית המשפט לתביעות קטנות, לא תבע שם את דמי השכירות אשר לטענתו לא שולמו לו ואף לא הזכיר חוב זה למרות תביעתה הכספית של המבקשת 2 שם, בין השאר, להשיב לה את דמי השכירות ששילמה בעקבות הפסד ההנאה שנגרמה לה עקב רטיבות במושכר.