ת"ט 6405-11-16 בנק לאומי לישראל בעמ נ' עמירה

עסקינן בהתנגדות לביצוע תביעה בסכום כסף קצוב אשר הוגשה על ידי הבנק כנגד המבקש על סך של 71,729.96 ₪.

על פי כתב התביעה, ביום 5/2/14 חתם המבקש על הסדר לפירעון חובו בבנק.

במסגרת אותו הסדר אישר המבקש נכונות חובותיו לבנק התובע, ואישר כי לא תהיה לו כל טענה לגבי החוב. העתק הסדר החוב צורף לכתב התביעה.

על פי האמור בכתב התביעה, המבקש הפר את הסדר החוב משנת 2014, לא עמד בהתחייבותו לפירעון החוב על פי ההסדר, על כן הוגשה התביעה.

המבקש בבקשת ההתנגדות אינו מכחיש גובה החוב הנתבע בכתב התביעה, אלא טוען כי לא היה מקום להגשת התביעה, שכן הגיע עם הבנק להסדר חוב חדש בשנת 2015, לפיו הוסכם כי סכום ההחזר יועמד על סך של 500 ₪ לחודש, וכי הינו עומד בהסדר זה.

המבקש צירף לבקשת ההתנגדות תכתובת ששלח למשיבה בה מודה בין היתר כי אין באפשרותו לכבד את ההלוואות עליהם הינו חתום, וכי הינו מבקש לערוך הסדר מתוקן (ראה לדוגמא: מכתב מיום 28/1/15 וכן מיום 15/2/15 ).

בדיון שהתקיים ביום 10.1.17, ויתרה ב"כ המשיבה על חקירת המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

בדיון במסגרת הסיכומים הציג המבקש לבית המשפט מכתב שנשלח אליו מטעם הלשכה לפניות הציבור בבנק לאומי, מיום 8/8/16, אשר לשיטתו מאמת ותומך בטענתו בדבר קיומו של סיכום בעל פה להסדרת החזר החוב בתשלומים חודשיים של 500 ₪.