ת"ט 63409-01-14 שיכה נ' רביבו

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן במעמד צד אחד ביום 29/9/14.

לטענת המבקשת, אשר זומנה כדין לדיון, התייצבה ביום הדיון מלווה בבעלה וללא בא כוחה, ואולם בשוגג פנתה והלכה אל בנין ההוצאה לפועל להמתין לדיון בעניינה. לשיטתה הגיעה אל הבניין הנכון שבו אמור היה הדיון להישמע רק באיחור, בשל טעות זו, ועל כן נעדרה מן הדיון.

בנוסף מבקשת המבקשת להפנות תשומת הלב לטענות שהעלתה במסגרת תצהירה התומך בהתנגדות ולטעון כי מן האמור שם עולה כי סיכוייה לזכות בהליך כאן טובים ומצדיקים ביטולו של פסה"ד.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי המתין לבואה של המבקשת די והותר אך זו בחרה שלא להתייצב, ונזכרה בהליכים כאן ובחובותיה על-פיהם רק לאחר שניתן פסה"ד בעניינה.

דיון

ראש וראשונה יש לזכור כי המבקשת איהו מכחישה כי קיבלה זימון לדיון כדין. בהתאמה ייקבע כבר כאן כי אין ביהמ"ש מחויב לבטל את פסק דינו במקרה דנן, שכן אין לומר כי זה ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ולמבקשת ניתנה אף ניתנה הזדמנות ראויה להביא הגנתה לפני ביהמ"ש, ולהימנע מפסיקה זו כנגדה.

הנה כי כן נופל הדיון בגדר שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע ביהמ"ש כי ראוי ונכון לעשות כן.

אי מתי ימצא אם כן ביהמ"ש כי כך ראוי לעשות? והכיצד ייקבע ביהמ"ש האמנם זהו המקרה לביטול פסה"ד שנתן בדין? בעניין זה מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות –

האחת – מהי סיבת המחדל שבאי התייצבות לדיון, הנעוץ הטעם בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו?;

והשניה – מה טעם יש בביטול האמור, קרי האם בפי המבקשת טענת הגנה ראויה, שאם יפתח ביהמ"ש שעריו בפניה – תצדיק ביטולו של פסה"ד ושמיעת התיק על כל ראיותיו, או שמא צפוי ביהמ"ש לחזור וליתן את פסק דינו כפי שניתן קודם לכן על אף הביטול האמור?

ראוי להזכיר בעניין זה כי בתי המשפט נוטים ליתן עדיפות למשקלה של השאלה השניה, על פני זה שינתן לראשונה, וזאת בשים לב לכך שבתי המשפט יעדיפו – כמעט לעולם – הכרעה עניינית – מהותית, על פני הכרעה המתבססת על כללי הפרוצדורה גרידא.