ת"ט 56995-07-14 חדד נ' ילפרד

התובע הגיש 4 שיקים של הנתבע לביצוע בהוצאה לפועל. תיק ההוצאה לפועל (500292-03-14) נפתח ביום 6.3.2014. השיקים הם לזמ"פ בתקופה שבין 25.11.2002 לבין 25.3.2013.

כעשר שנים קודם לכן, בשנת 2004, הגיש התובע 4 שיקים נוספים של הנתבע לביצוע בהוצאה לפועל (תיק מס' 17-05769-04-7). הנתבע הגיש התנגדות, קיבל רשות להתגונן, אולם בסופו של יום טענותיו נדחו בפסק-דין מנומק מיום 31.10.2010 (תא"מ 1951/07). בפסק-הדין, לאחר מניית 4 השיקים, הוסיף בית המשפט את המשפט הבא: "קיימות המחאות נוספות שטרם הוגש תיק הוצאה לפועל בגינן, וטענות הצדדים ביחס אליהן זהות".

עתה טוען הנתבע להתיישנות התביעה נגדו בכל הנוגע ל-4 השיקים שהוגשו לביצוע בשנת 2014.

התובע, מנגד, מבקש להיאחז במשפט המצוטט מפסק-הדין האמור, ממנו עולה לכאורה, כי דין השיקים האחרונים כדין השיקים הראשונים.

הדין עם הנתבע.

כל שיק מקים עילת תביעה עצמאית (אם כי לא לבדו, וישנם תנאים נוספים לקיומה של עילת התביעה, שאינם מענייננו). 4 העילות המשמשות יסוד לתביעה שבפני התיישנו ביום 25.11.2009, 25.12.2009, 25.1.2010 ו-25.2.2010 (בהתאמה). הם הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל למעלה מ-4 שנים לאחר שהתיישנה עילתם.

לגופו של עניין, אם היו מוגשים השיקים לביצוע טרם שחלפה תקופת ההתיישנות, היה היום הנתבע מושתק מלטעון נגדם את טענות ההגנה שטען נגד 4 השיקים הראשונים.

אלא, שהנתבע אינו נדרש לטענות אלה, וכל הגנתו על טענת ההתיישנות, שכוחה יפה להביא לדחיית התביעה על הסף. אמרת האגב שבפסק-הדין לא קבעה דבר באשר ל-4 השיקים הנוספים, למעט אזכור קיומם (וחסימת טענות ההגנה האמורות ביחס אליהם, מדין השתק פלוגתא). אין בו כדי לחדש את עילתם שהתיישנה (וכבר התיישנה בעת מתן פסק-הדין), שכן אין הוא עולה כדי הודאה בקיום זכות, לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, וגם אין בו כדי לייצר עילה חדשה.

אני דוחה את התביעה על הסף, אפוא, ומחייב את התובע לשלם לנתבע את הוצאות ההליך, בסך 900 ₪. תיק ההוצאה לפועל 500292-03-14 ייסגר. הדיון הקבוע ליום 26.4.2015 לשמיעת ההתנגדות – מבוטל.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ה, 13 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.