ת"ט 54570-09-16 סליבא נ' אנטואן שוקחה ובניו בע"מ

לפני התנגדות המבקשת לביצוע שטר ע"ס של 85,000 ₪ ותגובת המשיב להתנגדות.

1. עסקינן בשטר ע"ס של 85,000 ₪, אשר נמסר מהמבקשת לצד ג', דאוד חורי . מר דאוד חורי, העביר את השטר לידי המשיב.

2. לטענת המבקשת, דאוד חורי ביצע ניכיונות שקים עבור המבקשת , והשטר נשוא תיק זה נמסר לו כשיק ערבון עד לפירעון השטרות. כל עסקאות הניכיון אותן ביצע דאוד חורי עבור המבקשת נפרעו ולכן היה אמור להשיב את השטר לידי המבקשת, ולא עשה כן. המבקשת המשיכה וטענה כי המשיב, אשר קיבל את השטר מדאוד חורי, היה מחויב ליצור קשר עם המבקשת ולברר את טיב העסקה ואם היה עושה כן, היה מגלה כי לא ניתנה תמורה עבור השטר.

3. עוד טענה המבקשת כי השיק נמסר ללא ציון שם המוטב, והמשיב, או דאוד חורי, ללא הרשאה הוסיפו את שמם לשטר. מדובר בהרשאה שלא כדין ולכן גם מסיבה זו, המשיב אינו אוחז כשורה.

4. לבקשה צורף גם תצהירו של דאוד חורי , אשר גם העיד בדיון שהתקיים בבקשה.

5. המשיב, בתגובתו, טען כי עסקינן בעסקת ניכיון שיקים כשרה וכי הוא אוחז כשורה בשטר ואין בבקשה שהוגשה כל ראיה לסתור את הנטען.

דיון והכרעה:

6. ההלכה הידועה לעניין רשות להגן סוכמה בפירוט ב-ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ([פורסם בנבו], 9.12.09):

"     התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. הואיל ומשוכה זו מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 6.3.2008); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה תשיעית 2007)). בפסיקה הענפה שנתגבשה במהלך השנים, נקבע כי עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992)). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל-פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוז'ינסקי נ' וייט, פ"ד יג(3) 2149 (1959)). החובה המוטלת על הנתבע, במסגרת הבקשה, הינה לאשר את טענותיו בתצהיר. משעשה כן, "עומדות, איפוא, טענות ההגנה בחזקת אמת, ובית המשפט שואל את עצמו: בהנחה שהגנת הנתבע אמת היא היכול הנתבע לזכות במשפט? אם התשובה על כך היא 'כן' נותנים לנתבע רשות להתגונן". זאת ועוד, "בדונו בבקשה למתן רשות להתגונן, אין השופט, או הרשם, רשאי לקבוע עובדות, כדרך שעובדות נקבעות בתצהיר לצורך הליכי ביניים. לא זו מטרתו של סדר הדין המקוצר. אין השופט רשאי, בשלב זה לשקול את מהימנות העדות ולסרב לנתבע רשות להתגונן מפני שאינו נותן בו אמון". נובע מכך, "כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר – אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן" (זוסמן, 654-677 והאסמכתאות שם; והשוו לע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 18.2.08) (להלן – עניין נחום) ולע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.11.93) (להלן – עניין פטלז'אן)".