ת"ט 53551-06-16 גרוסהויס נ' סיאלו חברה קבלנית לעבודות אינסטלציה בע"מ

לפני בקשה להעברת הדיון מבית משפט השלום בבאר שבע לבית משפט השלום בירושלים.

סעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי קובע:

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

.........

התובע הגיש את הבקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע וכתב בה כי הסמכות המקומית מוקנית לבית משפט השלום בבאר שבע היות וזה מקום ביצוע ההתחייבות. כוונתו אז היתה למקום ביצוע ההתחייבות החוזית בין הצדדים (מקום ביצוע עבודות האינסטלציה – באר שבע ותל אביב).

אולם מדובר בתובענה שטרית. היות והתובע ציין מלכתחילה כי מקור הסמכות נובע מסעיף 3(א) 3 לתקנות, הרי שמקום זה, כשמדובר בתביעה שטרית, הינו סניף הבנק שבו נמשכו השיקים שבו נועדה להתבצע ההתחייבות. סניף הבנק עליו נמשכו השיקים נושא התובענה הוא רמות אשכול, ירושלים.

לעניין זה טובים דברי כב' השופט זילברטל בברע (מחוזי י-ם) 611/05 מיכאל בן זקן נגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, לפיהם כשמדובר בשיק, המקום שנועד לביצועו הוא מקום עסקו או מקום מגוריו של הנמשך ובמקרה דנן, מקום עסקו של הנמשך הוא סניף בנק הפועלים בירושלים.

על כן וללא קשר לעובדה כי כתבתה של הנתבעת בירושלים, משבחר התובע מלכתחילה בחלופה של סעיף קטן 3, יש לבחון חלופה זו לפי מהות התביעה בה דנים, דהיינו תביעה שטרית.

נכון שלו רצה התובע, יכול היה לבחור בחלופה אחרת (כעת הוא טוען כי מתקיימות חלופות אחרות המקנות לבית משפט זה סמכות ויכול להיות שהוא אכן צודק) אך הוא לא עשה כן. גם כשמתקיימת סמכות מקבילה בכמה בתי משפט, הנקבעת לפי החלופה בה בוחרים, הרי שמשבחר התובע בחלופה מסויימת, שוב אין הוא יכול, לטעמי, לסגת ממנה.

על כן אני מעבירה את התיק לבית המשפט השלום בירושלים.

ההוצאות תקבענה בבית המשפט הנעבר.