ת"ט 52987-10-15 דאב נ' למברגר

התנגדות לבקשה לביצוע שטר (שיק) והארכת מועד להגשתה.

בנו של המבקש שכר דירה מהמשיבה. השיק שהוגש לביצוע הוא שיק ביטחון שנמסר על ידי הבן למשכירה וזאת הואיל והבן, על פי הטענה, הפר, הפרות שונות, את הסכם השכירות. אשר למבקש, הרי שתיק ההוצאה לפועל נפתח גם נגדו, שכן חתם על כתב ערבות להתחייבויות בנו על פי הסכם השכירות.

לטענת המבקש, ללשכת ההוצאה לפועל הוגשה בקשה לביצוע שטר בלבד, ולא הוגש כתב תביעה מכוח הוראות הסכם השכירות, כך שמדובר בעילה שטרית בלבד (הבקשה לביצוע שטר היא שתהפוך לכתב התביעה עם העברת הדיון לבית המשפט). ואולם, המבקש כלל אינו חתום על השטר. כמו כן, המבקש אמנם ערב להתחייבויות על פי ההסכם, אך לא לשטר. לצורך ערבות לשטר, כך לטענת המבקש, צריך להיות הדבר מצוין באופן ספציפי בכתב הערבות, ואילו במקרה הנוכחי, מדובר בערבות כללית לקיום ההתחייבות מכוח הסכם השכירות, ואין כל ציון ספציפי לעניין ערבות לשטר. די בכך, לטענת המבקש, כדי להביא לסילוק על התביעה על הסף (בקשה שאותה ניתן להגיש בכל שלב של הדיון), ובכל מקרה, די בכך כדי ליתן רשות להתגונן. אשר לטענות מכוח כתב הערבות, לא רק שכתב התביעה אינו מפרט כלל, כאמור, את ההפרות הנטענות של הסכם השכירות, אלא שהמבקש אף ציפה, נוכח ניסוחו של כתב הערבות, כי יהיה ערב לחיובים ביחד (ולא ביחד ולחוד) עם ערב נוסף, כאשר בסופו של יום, הוא בלבד חתם על כתב הערבות. עוד נטען, כי כתב הערבות התייחס לתקופת השכירות הראשונה בלבד, ולא חודש לאחר מכן. לבסוף, לטענת המבקש, יש להניח כי חיובי השכירות נפרעו, שכן המשיבות אפשרו לשוכר להמשיך להתגורר במושכר גם לאחר מכן.

מנגד טענה המשיבה, כי אין מקום להארכת מועד להגשת ההתנגדות, וזאת בשים לב לכך שההתנגדות הוגשה למעלה מחצי שנה ממועד מסירת האזהרה, ולכך שהמבקש אישר בדיון, כי חתם כי קיבל את האזהרה לידיו, וזאת בשונה מטענתו בבקשה, שהתבררה כטענה שאינה אמת, שלפיה מעולם לא קיבל את האזהרה. לגוף ההתנגדות נטען, כי העובדה שערב אחד בלבד חתם על כתב הערבות, גם אם היה מקום לחתימת שני ערבים, אינה מאיינת את חובות הערב, שכן בכל מקרה מדובר בחייבים ביחד ולחוד. עוד נטען, כי בנו של המבקש הוא שביקש להסתפק בערב אחד בלבד. בנוסף, הפנתה המשיבה את תשומת הלב לנוסח כתב הערבות, שלפיו תהא הערבות בתוקף גם אם יוארך או ישונה ההסכם. אשר לטענות נגד עצם החוב, נטען כי התנגדותו של הבן לחוב כבר נדחתה, בהחלטה שניתנה על ידי מותב אחר (בבית משפט אחר). לבסוף, אשר לטענה שלפיה המבקש אינו ערב לשטר, נטען כי המבקש ערב, בערבות אוואל, לכל ההתחייבויות לפי הסכם השכירות, לרבות לשטר.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה וההתנגדות להתקבל.

כידוע, הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו נדרש לבחון את טיב ראיותיו ואת מהימנות גרסתו של המבקש, אלא עליו להניח שטענותיו נכונות, לבחון אם הן מהוות הגנה אפשרית, וככל שכך, ליתן לו רשות להתגונן.