ת"ט 51240-11-14

בפני תביעה כספית, על סך של 512 ₪ (קרן, ללא הצמדה וריבית משנת 2003, וללא שכ"ט והוצאות), שעניינה שיק של הנתבעת שנמשך לפקודת התובע. השיק הוגש להוצאה לפועל, והנתבעת הגישה התנגדות, באיחור של מספר חודשים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות והדברים ששמעו שלא לפרוטוקול.

בקליפת אגוז, טענות הנתבעת בהתנגדות הן, כי בזמן פרעון השיק, דצמבר 2003, היתה מחוץ לישראל זה מספר שבועות, ונשארה מחוץ לישראל עוד כשנתיים; כי לא נתנה את השיק ואינה יודעת מי חתום עליו; וכי לא הזמינה את שירותי התובע. מאידך, טענות התובע הן, כי השיק נמסר למי שהיה אז ב"כ התובע במועד המוקדם למועד נסיעת הנתבעת לחו"ל, וכי שירותי התובע הוזמנו עד בשנת 1997, עבור חמותה. בפי הצדדים גם טענות, זה לכה וזו לכה, בעניין האיחור והשלכותיו.

לאחר ששמעתי את הטענות ועיינתי בחומר שבתיק, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 700 ₪, אשר כמוסכם ישולם ב-7 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 100 ₪ כל אחד, עד ליום ה-30 בכל חודש, מיום 30.6.2015 ועד יום 30.12.2015.

מוצע, כי התשלומים יבוצעו בדרך של שוברים שיופקו מתיק ההוצאה לפועל. לפיכך אני מורה, כי כל עוד עומדת הנתבעת בתשלומים, יעוכבו ההליכים בהוצאה לפועל, אך לא יעוכבו כספים, ועם השלמת ביצוע התשלומים – ייסגר התיק.

אם לא ישולם הסכום הפסוק, כאמור לעיל, במלואו ועל פי המועדים שנקבעו (אם כי איחור של עד 7 ימים לא ייחשב כאי ביצוע תשלום במועדו), כי אז תעמוד מלוא יתרת הסכום הפסוק לפרעון מיידי, ותצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.