ת"ט 51016-04-15

1. המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר וטען לחוסר סמכות מקומית לבית משפט זה.

לטענתו

תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי תובענה תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מהחלופות המנויות בתת סעיפים א 1 עד 5.

די בקיומו של אחד מהם כדי להקנות סמכות מקומית לבית המשפט.

לטענת ב"כ המבקשת מקום יצירת ההתחייבות וקיומה, מקום התשלום ומקום מושב המבקשת הוא במחוז צפון ולפיכך אין לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בהתנגדות.

לטענת ב"כ המשיבים חלות הוראות תקנה 3(א)(2) לתקנות דהיינו, מקום יצירת ההתחייבות.

לטענתו, המקום הקובע ליצירת ההתחייבות הוא המקום בו התקבלה הודעת הקיבול להצעת המשיבים.

מאחר והעסקה היתה טלפונית וההסכם, חתום על ידי המבקשת, נשלח באמצעות הפקסימיליה למשרדם של המשיבים בתל אביב, די בכך על מנת להקנות לבית המשפט במחוז תל אביב את הסמכות המקומית לדון בתובענה.

ב"כ המבקשת טוען כי מקום החתימה על ההסכם בעפולה הוא מקום יצירת ההתחייבות.

2. ב"כ הצדדים שוכחים כי העילה היא שטרית ולא חוזית כך שהסמכות המקומית נקבעת לפי מקום שנועד לפירעון השטר וזאת בהסתמך על סעיף 3(ד)(3) לפקודת השטרות [נוסח חדש] הקובעת כי במקום שאין מקום פירעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פירעונו את מקום עסקו של הנמשך, שהוא בענייננו סניף הבנק ממנו נמשכו השיקים בעפולה.

ראה לצורך העניין גם בר"ע (י-ם) 611/05 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סעיף 8 לפסק הדין מיום 14/04/05.

3. במאמר מוסגר ומבלי לפגוע באמור לעיל, יאמר עוד כי הטענה כי העסקה נכרתה בתל אביב עת ההסכם החתום הגיע למשרדי המשיבה באמצעות הפקסימיליה, היא טענה שקשה לקבלה.

ב"כ המשיב מפנה לדברי מחברי הספר "דיני חוזים " נילי כהן ודניאל פרידמן (כרך א' עמ' 208-209) אך ניתן לראות בהמשך דברי המחברים כי הדברים נאמרו בהקשר למו"מ שהתנהל באמצעות תכתובת רגילה או אלקטרונית ואילו בענייננו הודעת הקיבול לא בוצעה בתכתובת אלא באמצעות חתימה על ההסכם בעפולה.

העתק ההסכם החתום נשלח למשיבה באמצעות הפקסימליה כך שעצם המסמך שנשלח אינו הודעת הקיבול.