בר-לי-אל בע"מ נ' יקב טפרברג 1870 בע"מ

בפניי תביעה לביצוע שטר על סך של 50,000 ₪ בו אוחזת התובעת, חברה העוסקת בניכיון שיקים.

בהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן והוחלט כי ינתן פסק דין על בסיס טיעונים משפטיים בשאלה "האם התובעת אוחזת כשורה בהתחשב בהסכמה העובדתית של הצדדים כי התובעת לא התקשרה או ביררה בצורה אחרת בטרם ביצעה ניכיון השיק".

התובעת מפנה לתנאים הקבועים בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה") לצורך אחיזה כשורה. לטענתה, תנאים אלו אינם כוללים את חובתה של התובעת להתקשר למושך השיק ולברר עימו פרטים טרם ביצוע פעולת הניכיון. כמו כן לגישתה לא ניתן לקבל טענה כי חובה זו נובעת מחובת תום הלב, שכן חובת תום הלב הינה סובייקטיבית ומתמקדת בידיעותיו של הנסב בפועל.

התובעת טוענת כי אין לצפות ממנה לבצע בירורים טרם ביצוע פעולות ניכיון כאשר היא מבצעת עשרות אם לא מאות פעולות כאלו מדי יום. התובעת מפנה לפסיקה שלא הטילה חובות מעין אלו על תאגיד בנקאי וטוענת כי מכוח קל וחומר יש לקבוע באופן דומה לגבי התובעת שהינה תאגיד חוץ בנקאי.

הנתבעת טוענת מנגד כי על התובעת מוטל להוכיח כי היא אוחזת כשורה, נטל שהתובעת לא עמדה בו מאחר שלא התקיים תנאי תום הלב. לטענתה נסיבות המקרה מצביעות על עצימת עיניים מצד התובעת והתעלמות מחשדות סבירים המעידים על חוסר תום לב הן על פי המבחן האובייקטיבי והן על פי המבחן הסובייקטיבי. הנתבעת מצביעה על הנסיבות הבאות התומכות לטענתה במסקנה זו: השיק נרשם לפקודת התובעת למרות שלא התקיים קשר מסחרי בין התובעת לנתבעת; השיק ניתן לפירעון לתובעת לתאריך 12.9.16 ונכתב עליו "למוטב בלבד"; מדובר היה בשיק לביטחון בלבד והתובעת לא פירטה את טיב יחסיה עם "בטר ביי" לה ניתן השיק, והיחסים איתה נותרו לוטים בערפל; השיק הוא על סך של 50,000 ₪ כאשר בסכום זה ישנה חובה לנהל רישום ולדווח על השיק.

לטענת הנתבעת לאור נסיבות המקרה היה על התובעת טרם ביצוע פעולת הניכיון לשאול את הנתבעת על טיבו של השיק ולברר עמה את פרטי עסקת היסוד. לטענתה כך נוהגות חברות הנותנות שירותי מטבע כדוגמת התובעת. הנתבעת מסכמת כי הפסיקה אינה מחייבת תאגיד בנקאי לפעול על מנת לברר פרטים עם מושך השיק, אך מדובר במקרה בו הנסיבות מעוררות חשד ודורשות בירור.

דיון והכרעה 

כידוע, המוסד של אוחז כשורה מעגן מעין תקנת שוק שטרית, כך שמי שמוגדר אוחז כשורה מתגבר על טענות הנוגעות לעסקת היסוד כגון כישלון תמורה. "אחיזה כשורה "מטהרת" את השטר ומקנה לאוחז כשורה "חסינות" מפני כל טענה השאובה מדיני השטרות במובן הרחב" (דנ"א 8447/15 ‏בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ, פסקה 11 לפסק דינה של הנשיאה חיות (11.9.2017)).

סעיף 28(א) לפקודה קובע את התנאים להגדרתו של אוחז בשטר כאוחז כשורה:

אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: