ת"ט 41695-08-16 עאמר נ' ס.

בפני התנגדות לביצוע שטר.

התובע הציג לפרעון שני שיקים של הנתבעת, אחד ע"ס 15,500 ש"ח והשני ע"ס 8,500 ש"ח.

השיקים נמשכו על החלק ללא ציון שם הנפרע, והתובע הטביע עליהם את חותמתו, הציגם לפרעון והם חוללו מחמת הוראת ביטול.

המצהיר בהתנגדות, שמעון סויבה, הוא בעלה של מושכת השיקים – הנתבעת. הוא טען בתצהירו כי השיקים דנן, יחד עם שיקים רבים נוספים, נמשכו ע"י הנתבעת לבקשתו בעקבות פניה שלו לקבלת הלוואה מקבלן שהכיר, בשם שימי בן חיים. לטענתו, אותו קבלן אמר לו שהוא מכיר בעלי צ'יינג'ים שנותנים הלוואות בריבית, וכדי לבדוק אם המלווה יסכים לתת לנתבעת הלוואה, ביקש שתרשום שיקים ותעביר לו אותם לצורך בדיקה. הנתבע טוען כי אשתו משכה את השיקים על החלק ומסרה לו אותפ והוא העבירם לקבלן לצורך בדיקתם על ידי המלווה, אך לא קיבל כל תשובה מהקבלן, לא קיבל הלוואה ולא קיבל בחזרה את השיקים. לאחר שהצליח ליצור קשר עם הקבלן, אמר לו הלה כי ההלוואה לא אושרה וכי ישלח לו את השיקים בדואר, אך הדבר לא קרה, עד שלפתע הוצגו השיקים בהוצל"פ ע"י הזוכה, שאין לנתבעת ולבעלה כל קשר והכרות עמו.

בחקירתו הנגדית חזר המצהיר על גרסתו היא לא נסתרה.

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי גם אם השיקים התקבלו ללא ציון שם נפרע, הרי שהתובע היה רשאי להשלים אותם, בהתאם לסעיף 19 לפקודת השטרות, וכך עשה בעת שהטביע עליהם את חותמת שמו. נטען כי התובע הינו אוחז כשורה ועל כן טענות המצהיר והנתבעת יכולות לעמוד כנגד הצד הקרוב לעיסקה, הוא אותו קבלן, אך לא כנגד התובע.

אין לקבל טענה זו.

בע"א (חי') 1525/05 טולדו תעשיות טקסטיל בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו) נפסק, בנסיבות זהות:

"בנסיבות אלו, על פי העובדות כפי שנקבעו ע"י בית משפט קמא , כאשר הגיעו השיקים למשיב ולק.נ.ש. ללא שם נפרע היו אלו שטרות שעל פניהם אינם שלמים, חסרים בפרט חיוני ואינם ממלאים את הדרישות בפקודה לעצם קיומו של שטר תקין ולכן אין ק.נ.ש יכולה להחשב כאוחז כשורה. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"א (תל-אביב-יפו) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד ,  תק-מח 2006(1), 4223 ,עמ' 4228, היפים למקרה שבפנינו:

"סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר - יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן: "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה - לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265).