גיאת הלוי נ' מור

1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שיק ע"ס 15,000 ₪, אשר לפרעונו ערב המבקש. השיק הוא של הגב' הלן קצבורג מור, בתו של המבקש, אשר גם נגדה נפתח תיק ההוצאה לפועל (תיק מס' 527944-05-15). ההתנגדות הוגשה ביום 15.5.2016, ועל פי רישומי ההוצאה לפועל נמסרה האזהרה ביום 9.6.2015. לאמור: האיחור לכאורה הוא של למעלה מ-10 חודשים.

2.בקצרה, נימוקי ההגנה שבהתנגדות הם, כי השיק ניתן להבטיח את התחייבויות בתו של המבקש ובן-זוגה דאז במסגרת הסכם שכירות שנכרת עם המשיבה, אלא שתקופת השכירות הוארכה שלא בידיעתו ולא בהסכמתו של המבקש, אשר במקביל גם הודיע למשיבה על הפסקת ערבותו לפרעון השיק.

3.לעניין המועד, כופר המבקש בקבלת האזהרה, ואף טוען כי בניגוד למסומן ע"ג אישור המסירה, כאילו נמסרה האזהרה "לנמען", דהיינו: למבקש עצמו, הרי שהחתימה על אישור המסירה נחזית להיות חתימת אשתו, הגב' דבורה מור. ולא זו אף זו, שאין מדובר כלל בחתימתה, ואף היא לא קיבלה את האזהרה בעבורו. לפיכך, לא ידע המבקש על אודות תיק ההוצאה לפועל אלא "בשלב מאוחר יותר". בשל מצב כלכלי ובריאותי ירוד, לא פנה המבקש לעורך-דין שיטפל עבורו בהגשת ההתנגדות. המבקש אף טוען לפגם בבקשה לביצוע, שכן מוצהר שם כי הזוכה (המשיבה) בדקה כי החייבים (המבקש ובתו) אינם בהליכי פשיטת-רגל, בעוד בפועל היתה הבת נתונה אז בהליכי פשיטת רגל. לבקשה להארכת מועד צרף המבקש את תצהירו, אך לא צרף תצהיר נוסף (לרבות לא תצהיר של אשתו).

4.המשיבה הגיבה, וטענה כי בעצם הגשת בקשה להארכת מועד כבר מנוע המבקש מלכפור בהמצאת האזהרה כדין, שכן על פי ההלכה הפסוקה הוא מודה בכך כי הוא נדרש להארכת מועד. עוד נטען, כי כבר סמוך לאחר המצאת האזהרה שוחח המבקש עם בעלה של המשיבה על אודות התיק. כמו-כן מפנה המשיבה תשומת הלב לכך שהמבקש אינו מפרט מתי נודע לו בפועל על אודות התיק; לכך שכבר ביום 9.2.2016 נתן המבקש יפוי כוח לבא-כוחו, שנרשם כמייצג בתיק ההוצאה לפועל ביום 11.2.2016 – דהיינו: 3 חודשים קודם להגשת ההתנגדות; וכן לכך שלא צורף תצהיר של אשת המבקש, או אסמכתא כלשהי לעניין מצבו הכלכלי והבריאותי הנטען. לתגובה לא צורף תצהיר כלשהו.

5.המבקש לא הגיש תגובה על תגובה זו, והגם שהגיש בהמשך בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, אותה תמך בתצהיר נוסף, לא התייחס באותה בקשה לטענות המשיבה בתגובתה.

6. בדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות, עתרה המשיבה לפצל את הדיון ולהשלים את בירור שאלת המועד קודם לדיון בהתנגדות. המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם.

7. המבקש אישר, כי אשתו גרה עמו וכי יחסיהם תקינים, ומן הסתם אם היתה מקבלת עבורו אזהרה היתה מעבירה לו אותה. היא שב והכחיש את חתימתה, אך לא ידע להסביר מדוע לא צורף תצהיר שלה. הוא לא הכחיש פניה למשיבה או לבעלה ביוני 2015 על אודות התיק, וטען כי אינו זוכר שיחה כזו. הוא לא זכר מתי פנה ללשכת ההוצאה לפועל לקבלת תדפיסים על אודות התיק, וטען כי כשבועיים-שלושה לאחר מכן פנה לבא-כוחו. הוא הסביר כי לאחר שחתם על יפוי כוח לבא-כוחו עוד נוהל ביניהם מו"מ באשר לעלות הייצוג המשפטי, ולא ידע לספר מתי היו המגעים הראשונים בעניין זה או בין באי-הכוח עצמם. הוא הסביר, כי עבר התקפי לב וניתוחי כליות, ועל כן הראש שלו "לא במקום".

8.כאמור, הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקש הדגיש את הפגמים שבאישור המסירה, שם סומן שהכתב נמסר לנמען עצמו, בעוד הרישום הוא לגבי אשתו, והחתימה אינה שלה. הוא הסביר כי נמנע מלצרף מסמכים על אודות מצבו בשל צנעת הפרט, וכי העיכובים בהגשת ההתנגדות היו מהסיבות שפורטו. המשיבה, מנגד, הפנתה לעמימות גרסת המבקש, להעדר תאריכים, להעדר תצהיר של אשתו, לאי-הזמנת השליח שביצע את המסירה, ולעובדות העולות מהחקירה ומהמסמכים המתועדים, כגון יפוי הכוח.

9.מעיקר הדין, אין ספק שידה של המשיבה על העליונה, וזהו גם מהמקרים בהם "עיקר הדין" נותר הדין גם בתום ניתוח השיקולים.