ת"ט 36064-11-16 יהב נ' פסקל

1. ביום 08.11.15 הגיש התובע לביצוע שטר על סך 500 ₪, זמן פירעון 11.10.08, אשר נמשך מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע וחולל בציון "ניתנה הוראת ביטול". 

2.הנתבע הגיש התנגדות במסגרתה העלה טענת התיישנות, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד הפירעון של ההמחאה למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל. עוד טען הנתבע, כי השטר לא נמסר למשיב אלא לאדם אחר שהעסקה איתו בוטלה בשל כישלון תמורה מלא מבלי להחזיר את השטר לנתבע. הנתבע טוען כי אינו מכיר את התובע ולא הייתה לו כל עסקה איתו. הנתבע טוען כי אם הייתה עסקה, מן הצדק שהתובע ימציא את חשבונית המס בה מצויין מס' השטר שהוגש לביצוע. הנתבע טוען כי אף אדם לא פנה אליו בעניין השטר מיום 11.10.08. בשל השנים הרבות שחלפו לא קל להיזכר בנסיבות.

3.ביום 26.12.16 הוגשה תגובת התובע להתנגדות, הנתמכת בתצהיר של התובע ובהעתקים לא קריאים של חשבוניות. התובע טוען כי ביום 05.09.08 ביצע התקנת ציוד תקשורת תמורת 3,000 ₪ אשר שולמו בשלושה שיקים על סך 1,500 ₪, 1,000 ₪, ו-500 ₪. ביום 13.10.08 התברר לתובע כי השטר נשוא תיק זה בוטל על ידי הנתבע ללא כל סיבה או הכנה מראש. התובע פנה לנתבע וזה אמר לו כי הוא מצוי בבעיות כלכליות וצריך עוד זמן. התובע המשיך לפנות לנתבע מתוך מחשבה שבגין סכום של 500 ₪ לא צריך להכתים שמו של אדם. בסופו של דבר, לאחר שראה התובע כי אין בכוונת הנתבע לשלם את הנדרש ממנו, החליט התובע לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. נטען כי מדובר על חריגה לכאורה של פחות מחודש ימים בין פתיחת תיק ההוצל"פ לבין תום מועד תקופת ההתיישנות. עוד נטען, כי פעולות התובע עצרו את מירוץ ההתיישנות ואין לתת פרס לחייבים המתחמקים מתשלום. עולה מהחשבוניות כי בעסקה ניתנו שלושה שיקים ולכן לא מדובר בשיקים מוסבים כפי שטוען הנתבע.

4.ביום 08.01.17 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע, הנתמכת בתצהירו של הנתבע. הנתבע טוען כי הוא לא מצליח לראות דבר בהעתקי החשבוניות שצורפו לתגובה, ולא ראה את החשבוניות הללו בעבר. הנתבע לא מבין מדוע היה צריך להיעזר בשירותיו של התובע. הפעם הראשונה בה נעשתה פנייה של התובע או בא כוחו לנתבע בנוגע לשטר, הייתה בסמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ. התובע מעולם לא דרך במענו של הנתבע ואף לא ציין מהי הכתובת בו בוצעה ההתקנה. אדם שמחזיק בשיק שחזר לא מחכה 7 שנים ויותר על מנת לפתוח תיק הוצל"פ.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 27.12.16, התיק בשל להכרעה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה השטרית בשל התיישנות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.כבר בהחלטת הביניים מיום 16.11.16, ציינתי כי חלפו יותר מ-7 שנים ממועד הפירעון של השטר עד מועד הגשתו לביצוע. סעיף 96(א) לפקודת השטרות, קובע כי אין להיזקק לתובענה על פי שיק כנגד מי שהוא צד לשטר, לאחר שעברו 7 שנים מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז עילת התובענה כנגד אותו צד. לא מצאתי בתגובה כל טענה מכוחה ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות מעבר לאותן 7 שנים. עילת התובענה כנגד הנתבע החלה במועד החילול של השטר – 11.10.08, ולכן עילת התביעה השטרית התיישנה 7 שנים לאחר מכן, ביום 11.10.15. ההסבר של התובע לכך שלא רצה להכתים את שמו של הנתבע בשל חוב בסך של 500 ₪, אינו מבוסס על אף הוראה בחוק ההתיישנות או בפקודת השטרות. לא בכדי ב"כ התובע לא מפנה לאף הוראת חיקוק מכוחה ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות בנסיבות שכאלה.

8. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה בשל התיישנות ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 500 ₪. בהתאם, אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ שמספרו

504580-11-15.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.