ת"ט 35649-02-15 מרכז הפלדות א.ה. בע"מ נ' זומר

בפני בקשתו של המבקש, עורך דין במקצועו, להתנגד לביצוע שיק על סך 30,000 ₪ שהגישה המשיבה.

לטענת המבקש, המדובר בשיק שנגנב ממשרדו – וחשדו של המבקש נפל על אחד מלקוחותיו.

בדיון שהתקיים בפני ביום 3.9.15 נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם.

המבקש העיד כי נגנבו ממנו מספר שיקים חתומים ומלאים (למעט שם הנפרע), וכי הדבר נודע לו זמן קצר לאחר פגישה בה נכח אותו לקוח בו חשד בגניבה, בדיעבד. המבקש ציין כי הגיש תלונה במשטרה, לאחר שבמשך מספר ימים נערכו נסיונות הידברות עם החשוד בגניבה, ושלאחר מכן – ולאחר שאף אחד לא פנה אליו בקשר לשיקים הגנובים (למעט השיק נשוא תיק זה) ולאחר שהובטח לו, לדבריו, ע"י ב"כ המשיבה כי גם המשיבה לא תנקוט בצעדים לגביית השיק שבידיה – לא התעניין עוד בתוצאות החקירה. המבקש הכחיש את טענת המשיבה ולפיה התקיימה שיחת טלפון בינו לבין מנהל המשיבה בה אישר את כיסוי השיק.

המבקש טען כי המשיבה אינה אוחזת כשורה בשיק וכי נוכח טענת הגניבה קיים בשטר פגם מן היסוד המחייב כי תינתן לו הרשות להתנגד לביצוע השיק.

ב"כ המשיבה טען, מנגד, כי גרסת המבקש מלאה חורים כמסננת – ותהה מדוע לא התעניין המבקש בתלונה שהגיש במשטרה והכיצד החזיק בפנקס שיקים חתומים ומלאים. עוד טען ב"כ המשיבה כי מנהל המשיבה שוחח עם המבקש וקיבל את אישורו לשיק, וכי היה קל למבקש להמציא פלט שיחות הסותר טענה זו לו, כגרסתו, לא התקיימה שיחה זו מעולם. לעמדת ב"כ המשיבה, היה על המבקש להכנס לפרטי פרטיה של הגנתו – וזאת לא נעשה.

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן