ת"ט 34305-09-15

מונחת לפני התנגדות לביצועם של שני שטרות, אחד ע"ס 6,000 ₪ ז.פ 25.1.2015 משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת ועליו כתוב "לביטחון בלבד" ,והשני ע"ס 2,400 ₪ ז.פ 10.1.2015 משוך ע"י הנתבעת לפקודת התובעת.

הנתבעת טוענת בתצהיר ההתנגדות כי היא ובן זוגה שכרו דירה מהתובעת ובעלה. בתאריך 21.6.2015 ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות בתביעה שהגישו הנתבעת ובן זוגה נגד התובעת ובעלה . בפסק הדין דחה בית המשפט את הטענות של התובעת וקבע בצורה ברורה כי עזיבת הדירה נעשתה בהסכמת הצדדים.

בית המשפט, כך הנתבעת, קיבל את כל טענות הנתבעת ובן זוגה ואף חייב את הנתבעת ובעלה בהוצאות אשר טרם שולמו.

לטענת הנתבעת, היא ובן זוגה נאלצו לעזוב את הדירה עקב ליקויים רבים שלא טופלו על ידי התובעת ובעלה. הנתבעת ובן זוגה השאירו את הדירה במצב מצוין למעט הליקויים שבאחריות התובעת ובעלה.

הנתבעת טוענת כי בוצעו סתימות בחורים המעטים שהיו "שהקפדתי לבצע במו ידיי בליל עזיבתנו". הנתבעת מייחסת את ניסיון השימוש בשיק הביטחון נשוא תיק זה לטענת התובעת בדבר הצורך בטיפול בעובש חמור שהיה על התובעת ובן זוגה לתקן על חשבונם וזאת על פי פסק הדין. מכאן שהשימוש בשיקים סותר את קיומו של מעשה בית דין.

הנתבעת טוענת כי ניתן בקלות להבחין כי החשבונית שעליה מסתמכת התובעת מפוברקת שכן הזמנת העבודה נכתבה בתאריך 8.1.2015 כלומר יום לפני עזיבת הדירה ומצוין בה סכום של 6,000 ₪. מה גם שהסכום מופרז. (החשבונית הוגשה בהליך הקודם).

הנתבעת טוענת כי התובעת ובן זוגה אף הפקידו מספר שיקים שנמסרו על חשבון דמי שכירות עתידיים ושאותם היה צריך להחזיר לנתבעת בעקבות פסק הדין , שיקים אלה חזרו עקב הוראת ביטול.

התובעת טוענת בתגובתה כי בפסק הדין לא צוין שום דבר בקשר להשארת הדירה בצורה "מחפירה מלוכלכת ושבורה ומנופצת" .

לטענתה, הביאה איש שיפוצים שיחזיר את הדירה למצבה הקודם במהירות האפשרית כדי למזער נזקים.