ת"ט 33162-09-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' כהן

1.ביום 21.7.15 הגישה התובעת נגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 5,501 ₪. סכום התביעה מורכב מחשבוניות שוטפות שהופקו בחודשים פברואר ואפריל 2015, חמש חשבוניות ציוד והוצאות הגבייה בסך של 677 ₪ להן זכאית התובעת לפי טענתה מכח ההסכם בין הצדדים. לכתב התביעה צורף נספח לרכישת ציוד קצה – לקוח עסקי מיום 22.1.15 הנחזה להיות חתום על ידי הנתבע בפני נציג התובעת שיראל בן חיים, מכתב התראה, אישור משלוח בדואר רשום וטופס מצב חשבון המלמד על מרכיבי החוב.

2.הנתבע הגיש התנגדות במסגרתה טען כי לא ייתכן שהופקו חמש חשבוניות ציוד כאשר נרכש רק מכשיר אחד. לפיכך נטען כי ההסכם מתייחס למכשירים שכלל לא נרכשו על ידי הנתבע. עוד נטען כי הסכומים המופיעים בחשבוניות לא מתאימים לסכומים המופיעים בעמוד הראשון של ההסכם. נטען כי החשבוניות מעולם לא הועברו לנתבע או הוצגו בפניו. נטען כי השיטה של התובעת היא לערוך הסכם שלא שייך למכשיר שנרכש ולהוציא חשבוניות בסכומים לא תואמים. נטען כי תביעה שכזו לא מתאימה להתברר כתביעה על סכום קצוב.

3.ביום 15.12.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי ביום 22.1.15 רכש הנתבע מהתובעת מכשיר LG ג'י 3 בעלות של 2,516 ₪, כיסוי חכם למכשיר בעלות של 199 ₪, כרטיס סים בעלות של 49 ₪, מודם בעלות של 356 ₪ וטאבלט בעלות של 1,436 ₪. נטען כי במהלך החתימה על ההסכם חתם הנתבע על הוראת קבע לחיוב חשבונו בבנק הפועלים. נטען כי ביום 15.3.15 חוללו דרישות התשלום אשר הוצגו לפירעון באמצעות הוראת הקבע בשל העדר כיסוי מספיק בחשבונו של הנתבע. ביום 22.3.15 נשלח מכתב לעניין זה, למחרת נשלח מסרון. חרף הודעות אלה הנתבע המשיך להשתמש בשירותים ובציוד של התובעת ולא שילם את החשבוניות. לפיכך נשלח מסרון נוסף ביום 7.4.15 וביום 14.4.15 נותקו קווי הטלפון לשיחות יוצאות ונשלחה התראה לפני טיפול משפטי. נטען כי הנתבע התחייב לשלם את החוב באמצעות רשות הדואר. נטען כי ביום 4.5.15 נשלח לנתבע טופס הוראת קבע לשם החתמתו מחדש מול הבנק לכתובת הדואר האלקטרוני שלו. נטען כי הנתבע לא חתם על הוראת הקבע ולא שילם את החוב ולכן נשלח לו מסרון נוסף ביום 17.5.15. ביום 19.5.15 הוסבר לנתבע החוב והובהר לו כי אם לא יסדיר אותו, תועבר תביעת החוב לטיפול משפטי. כיוון שהחוב לא הוסדר, הועבר העניין לטיפול משרד ב"כ התובעת ביום 29.5.15. משרד ב"כ התובעת עשה נסיונות רבים לגבות את החוב, במהלכם הבטיח להסדיר את החוב ולא העלה טענה כלשהי כנגד החוב. נטען כי הנתבע אמר שהסיבה היחידה לאי התשלום היא מצבו הכלכלי. בסיפת התגובה מודיעה ב"כ התובעת כי אם בית המשפט יורה על דחיית ההתנגדות מוותרת התובעת על רכיב הוצאות הגבייה.

4.ביום 26.1.16 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת. נטען כי בהסכם שצורף לתביעה אין זכר לסכומים המפורטים בתגובה. נטען כי בנספח מצב החשבון שצורף לתביעה מופיעות חמש חשבוניות ואילו בתגובה מצוינים שני סכומים.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 15.12.15 התיק בשל להכרעה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ההתנגדות ללא צו להוצאות מהטעמים שיפורטו להלן.

7.למקרא התביעה וההתנגדות נראה היה כי יש ממש בטענת הנתבע בדבר העדר עיגון חוזי בחשבוניות הציוד שלא מתייחסות למכשיר הטלפון הנזכר בהסכם. עם זאת, למקרא התגובה המפורטת, אליה צורפו כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות כל ההסכמים וכל החשבוניות, עולה בבירור כי הנתבע רכש את כל רכיבי הציוד המפורטים בתגובה והתחייב לשלם בגינם בהוראת קבע מחשבונו. כך בפרט כאשר הנתבע מקבל את התגובה ומשיב לאמור בה בתשובה שמתעלמת מהאמור בתגובה על מצורפיה. לא ברור לי כיצד הנתבע יכול לטעון כי התגובה כוללת שני סכומים בלבד בגין ציוד כאשר בסעיף 2 של התגובה מפורטים 5 סכומים בגין ציוד הזהים לסכומים שמופיעים בדוח מצב החשבון שצורף לתביעה.

8.רכיב התביעה שעניינו הוצאות גבייה אינו מתאים לתביעה על סכום קצוב שכן אין לו עיגון חוזי ברור בהסכם שצורף לתביעה. עם זאת, כיוון שהתובעת ויתרה על רכיב זה במפורש, אין כל טעם למחוק את כותרת התביעה ולשלוח את הצדדים לנהל הליך משפטי מלא כאשר ברור וגלוי שאין לנתבע הגנה כלשהי מפני התביעה, גם לאחר שהוצגו לו כל המסמכים הרלוונטיים במסגרת התגובה. ביטוי הולם למורת רוחו של בית משפט זה מהשימוש החוזר של התובעת ברכיב הוצאות הגבייה במסגרת תביעה על סכום קצוב, יימצא בכך שלא ייעשה צו להוצאות לטובת התובעת במסגרת פסק הדין.