ת"ט 32842-02-13 הכט אפרים 2002 בע"מ נ' רואשדה

עסקינן בתביעה כספית אשר לאחר הגשתה, פנה הנתבע בהתנגדות לביצוע שטר.

התנגדותו של הנתבע נקבעה לדיון ליום 10.7.14.

במועד זה, הגישו הצדדים, במסגרת דיון שהתקיים בתיק, הסכם פשרה, חתום על ידי התובע והנתבע וביקשו כי יינתן לו תוקף, אך ביקשו כי מאחר שלהתחייבויות הנתבע צריכים לחתום ערבים, תינתן שהות קצרה לנתבע להחתמת הערבים ולהגשת ההסכם החתום גם על ידי אותם ערבים, לתיק בית המשפט.

בהתאם, ניתן להסכם הפשרה תוקף של החלטה והתיק נקבע לתזכורת.

בהמשך, הוגשה על ידי התובעת בקשה לדחיית ההתנגדות, זאת מאחר שלדברי התובעת, חרף התחייבות הנתבע להחתים את ערביו על ההסכם שכבר נחתם על ידו, לא נעשה הדבר.

בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיב הנתבע לבקשה ומסר כי לאחר ששב לביתו ובדק את החשבונות, חזר בו מהסכם הפשרה והוא עותר לקביעת מועד לדיון בהתנגדות.

על גב הודעה זו של הנתבע ניתנה החלטת בית המשפט בה הובהר כי אין זו הדרך לעתור לביטול הסכמה אשר ניתן לה תוקף של החלטה, אך הנתבע לא נקט בכל הליך בעקבות כך.

התיק נקבע לדיון ליום 29.9.14.

במועד זה התייצבו ב"כ הצדדים וכן הנתבע.

ב"כ הנתבע שב והסביר כי מרשו חזר בו מהסכמתו להסכם הפשרה אשר נחתם על ידו ועתר לקבלת כל החשבונות מידי התובעת, זאת לצורך בדיקה נוספת של החישובים שנערכו ואשר היו בסיס להסכם הפשרה.

ב"כ התובעת הבהיר כי לא הוגשה כל בקשה לביטול החלטת בית המשפט שנתנה תוקף להסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים. התובעת סירבה למסור מסמכים כלשהם לנתבע ועמדה על הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים, בדרישה כי יינתן לו תוקף של פסק דין, אף בלא חתימתם של הערבים שהתבקשה קודם לכן.

בתום הדיון, ניתנה לנתבע, לבקשתו, ארכה בת 14 ימים לצורך הגשת בקשה לחזור בו מהסכם הפשרה שעליו חתם ואשר קיבל תוקף של החלטה בדיון ביום 10.7.14.

המועד חלף ובקשה שכזו לא הוגשה.

משכך, הסכמת הנתבע בעינה עומדת.