ת"ט 32590-06-15

בפני בקשה להתיר למבקש להתנגד לביצוע שיקים שהגיש המשיב.

המבקש העלה בבקשתו טענות של שיהוי, חוסר תום לב ושינוי מצב לרעה. כן טען כי חוזה ההלוואה בין הצדדים הינו בטל, משלא נעשה בכתב ונוכח היותו מנוגד לחוק. בנוסף, טען כי ההלוואה נפרעה והעלה טענות כנגד השטר.

המבקש נחקר על תצהירו בדיון שהתקיים ביום 7.10.15 וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב"כ המבקש חזר על עיקרי טענות המבקש והדגיש כי יש לברר כמה כסף שילם המבקש מעבר להפקדות שהוצגו וכי משייקבע כי אין הגנת המבקש הגנת בדים – הלכה היא כי יש ליתן לו רשות להתגונן. וכי משייקבע כי אין הגנת המבקש הגנת בדים – הלכה היא כי יש ליתן לו רשות להתגונן.

ב"כ המשיב טענה מנגד כי ההסכם בין הצדדים בתוקף, כי ניכרו הבדלים בין גרסת המבקש בתצהירו לבין זו שעלתה בחקירה וכי לגבי חוב של 20,000 ₪ כלל אין ליתן רשות להתגונן – או לכל הפחות להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה של סכום זה.

דיון

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .