ת"ט 25724-03-16 חמדאן נ' אבו בקר

הזוכה הגיש לביצוע כנגד החייב שיק ע"ס 11,800 ₪, משוך לפקודת הזוכה מחשבון החייב בבנק ערבי ישראלי סניף אום אל פחם.

השיק הוצג לפירעון וכעולה מתצלומו שבתיק, הוחזר בהיות המושך מוגבל.

בקשת הביצוע מציינת בפרק העובדות המשמשות עילה לבקשה, כי הזוכה אוחז בשיק החתום בחתימת החייב, כי הוצג לפירעון וכן, כי לא הייתה חובה להציגו, כי נשלחה הודעת חילול וכן כי לא היה צורך במשלוח הודעת חילול ומכל העובדות הסותרות משהו את עצמן, מבוקש לחייב את החייב בשיעור השיק בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

המבקש הגיש התנגדות בעיתה הנסמכת בתצהירו ובו מצהיר הוא, כי השיק לא נמסר על ידו, הוא אינו מכיר את הזוכה, לא היה לו ואין לו קשר כלשהו עמו וכי חתימתו על השיק מזויפת.

עפ"י המוצהר, השיק נגנב או אבד לחייב לפני כמה שנים. חשבון הבנק אינו פעיל למעלה משנתיים.

ביום 5/6/2016 עמד המצהיר לחקירה נגדית, בראשיתה הוצג השיק המקורי ופרטיו תועדו בפרוטוקול.

העד אישר, כי החתימה על התצהיר היא חתימתו וכי החתימה על השיק אינה חתימתו.

בהמשך העיד, כי פנקס השקים כולו נגנב וזאת נודע לו כאשר היה בהוצאה לפועל, בחודש מרץ 2016, על מנת להוציא שוברים בתיק איחוד ונמסר לו שם, כי יש לו "עוד בעיה".

בו ביום הגיש התנגדות.

המבקש העיד, כי לא הגיש תלונה במשטרה ולא חשב שעליו לעשות זאת וכשנשאל האם הודיע לבנק על אובדן הפנקס, ענה, כי אין לו חשבון בבנק, כי החשבון סגור וכי אינו מכיר את המשיב ואף לא אדם בשם אבו שהאב. העד העיד, כי לא רשם דבר על השיק נשוא ההתנגדות ואף לא חתם עליו.