ת"ט 23703-06-14 אבו שקרה נ' סרואן

כנגד הנתבע הוגש לביצוע שיק על סך של 3,500 ₪, זמן פירעון 30.9.97, המשוך מחשבון משותף שלו ושל רעייתו בבנק לאומי. אזהרה בתיק ההוצל"פ נמסרה לנתבע ביום 1.12.98. ביום 8.6.14 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד והתנגדות. בהתנגדות נטען שהשיק שהוגש לביצוע הינו חלק מפנקס שיקים שנגנב מהנתבע. תלונה למשטרת ישראל הוגשה ביום 20.10.97 בה צוין שהגניבה בוצעה ביום 1.10.97. כן נטען כי החתימה המופיעה על גבי השיק הינה חתימה מזויפת והכתב המופיע על גבי השיק אינו כתב ידו של הנתבע. עוד נטען כי הנתבע לא קיבל תמורה בעד השיק וכי התובע אינו אוחז כשורה בשיקים. בתצהיר התומך בהתנגדות נאמר שהשיק נושא ההתנגדות נגנב מהנתבע יחד עם פנקס שיקים כשהוא חתום על ידו, אולם חסרה בהם חתימתה של אשתו, השותפה בחשבון.

בעדותו בפניי מסר הנתבע כי ידע על פיתחת תיק ההוצל"פ נגדו ביום 5.1.15 עת ביקש לנסוע לחו"ל. כשהוא עומת עם האמור בסעיף 10 לתצהיר התומך בהתנגדות ולפיו נודע לו על פתיחת תיק ההוצל"פ עת הוטלו עליו עיקולים והגבלות על חשבון הבנק ביום 29.10.13 טען כי אינו יודע לקרוא עברית וכי סמך על עורך הדין וחתם על התצהיר לאחר שהוא הקריא לו אותו. עוד ציין הנתבע בעדותו כי אין לו חשבון בנק וכי לא הוטלה עליו שום הגבלה על חשבון הבנק, בניגוד לאמור בסעיף 10 לתצהיר. הנתבע העיד בפני כי הוא חתום על השיק אך חסרה חתימת אשתו וכי משך את השיק מחשבונו על מנת לשלם שכר הדירה.

בסיכומים ב"כ הנתבע חזר בו מהטענה שהחתימה על גבי השיק הינה חתימה מזויפת וטען כי חתימת הינה אכן חתימת הנתבע, אם כי חסרה חתימת רעייתו השותפה לחשבון. כן הוסיף וטען כי בפנקס השיקים שנגנב היו מספר שיקים שהיו חתומים אך ורק ע"י הנתבע. לטענתו הנתבע לא קיבל את האזהרה ולא קיבל תמורה בעד השיק.

ב"כ התובע מצדו התנגד לכל הרחבת חזית וטען שהנתבע בתצהירו טען שהחתימה על גבי השיקים הינה חתימה מזויפת והיום חזר בו מטענתו. האזהרה נמסרה לנתבע באמצעות דואר ישראל ולא ע"י שליח מטעם התובע וכי כנגד הנתבע הוטלו הליכים ועיקולים עוד משנת 2000 וכבר אז ידע על התיק המתנהל נגדו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט אני מחליטה כדלקמן:

מעיון באישור המסירה עולה כי האזהרה נמסרה לנתבע בעצמו ביום 1.12.98. סעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971, קובעת חזקה כי מסמך שנשלח באמצעות דואר הומצא כדין, אם הוכח היפוכו של דבר. טענת הנתבע כי חתימה על אישור מסירת האזהרה זויפה לא הוכח. יתרה מזו, הנתבע ציין בתצהיר התומך בהתנגדות, בסעיף 10, כי נודע לו על ההליכים הננקטים נגדו בתיק ההוצל"פ ביום 29.10.13. הנתבע הגיש את ההתנגדות באיחור ומשאין בפיו כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות אני דוחה את הבקשה להארכת מועד.

בהתנגדות נטען שמהנתבע נגנב פנקס שיקים וכי כתב היד והחתימה על גבי השיקים אינם שלו, אולם בתצהיר התומך בהתנגדות נטען שחלק מהשיקים שבפנקס השיקים שנגנב היו חתומים על ידו. בעדותו בפניי טען הנתבע שהכין את השיקים לצורך תשלום שכר דירה וכי כתב היד והחתימה שעל גבי השיק הינם שלו, אולם מאחר ומדובר בחשבון משותף שלו ושל רעייתו, נדרשת גם חתימתה של רעייתו.

הנתבע לא הציג בפני גרסה אחידה. הוא העלה שתי גרסאות שונות, אומנם בא כוחו ביקש לאמץ את הגרסה ולפיה השיק נגנב כשהוא חתום על ידי הנתבע, אלא שיש בשינוי הגרסאות כדי להעיד על כך שאין בפני הנתבע הגנה הראויה לבירור. מן הראוי שהמבקש להתיר לו להתגונן בפני התביעה יציג גרסה אחידה וקוהרנטית, על מנת לזכות בסעד המבוקש מבית המשפט.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות ומחייבת את הנתבע בהוצאות הליך זה בסך של 1,500 ₪.