ת"ט 2064-05-14 קמרון נ' ממפוריה

בפני שתי בקשות שהגישה המבקשת – האחת, כי תינתן לה הרשות להתנגד לביצוע שטר שהגיש המשיב לביצוע, והשניה, כי ייקבע שהסמכות המקומית לדון בהליך זה הינה לבית משפט השלום בתל אביב.

המבקשת טוענת כי מדובר בשיק לא סחיר וכי המשיב לא אוחז כשורה בשיק. נטען כי השיק נמסר כבטחון לנכיון שיקים בקשר לעסקה של בן זוגה של המבקשת, מר עוזי בנימין.

בדיון שהתקיים בפני ביום 30.12.14 נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם. בדיון נכח גם בן זוגה של המבקשת, ובמהלך החקירה ניכרה אצל המבקשת תחושת אי נוחות שבאה לידי ביטוי בהשתהות במתן תשובות ואף בשתיקה במענה לשאלות.

לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

באשר לטענה אודות היות המשיב אוחז כשורה, הרי שכבר נפסק לא אחת כי בשלב הדיון בהתנגדות אין בוחנים את שאלת האחיזה כשורה ואין היא יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן. אם הוכיח הנתבע את טענות ההגנה שלו, ובשלב זה מניחים כי יכול להוכיח את האמור בתצהיר, מוטל על התובע – האוחז – להוכיח כי לאחר שגובשה טענת ההגנה ניתן בעד השטר ערך בתום לב. הפלוגתאות הללו של הוכחת טענות ההגנה כנגד הוכחת מתן הערך בתום לב, אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה.

לפיכך, אם גילה תצהירו של הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן ואילו השאלה אם הגנתו נדחית בפני זכותו העדיפה של האוחז כשורה תתברר בהליך המשפטי.

(ראה לעניין זה בבר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" , מהדורה שביעית בעמ' 203-204).

יחד עם זאת, מצויים אנו בשלב הרשות להתגונן.

הלכה היא כי די בראיה לכאורה שקיים פגם בזכות הקניין של התובע כדי לזכות את הנתבע ברשות להתגונן, שכן בשלב הרשות להתגונן אין בפני בית המשפט את גרסת התובע ועל התובע יהא להוכיח במשפט כי ניתן בעד השטר ערך בתום לב.