ת"ט 20513-02-15 דעאס נ' שתיווי

המבקשת הגישה התנגדות לביצועם של שיקים, על סך כולל של כ-90 אלף ₪, שהוגשו לביצוע על ידי המשיב. כן הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות (בקשה 2 בתיק). המשיב הודיע כי הוא מוותר על חקירת המבקשת והצדדים ביקשו להגיש סיכומים.

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו כי לעמדת המבקשת אין מדובר בחוב שלה אלא של בן זוגה, וכי יתרת החוב הנכונה הינה כמחצית הסכום הנטען. נטען כי בעבר גובשה פשרה בין בן זוגה של המבקשת לבין המשיב לסילוק מלא וסופי של החוב נשוא התובענה וכי בן זוגה שילם על חשבון החוב – ומכך, וכן מתגובת המשיב לבקשה להארכת מועד עולה כי, כטענתה, החוב הינו בסכום נמוך מזה שנתבע.

המבקשת מאשרת כי אכן, מדובר בהמחאות שלה ועל שמה – אך מדגישה את נסיבותיה האישיות והכלכליות שלה ושל בן זוגה, ועותרת להתיר לה לשלם את יתרת החוב "האמיתית", כלשונה, (בסך 45,000 ₪) בתשלומים חודשיים.

ב"כ המשיב, מנגד, עותר לדחות את הבקשה להארכת מועד. לעמדתו, לא טענה המבקשת כי לא קיבלה את האזהרה ולא הציגה כל ראיה התומכת בטענה מעין זו או כל "טעם מיוחד" להארכת המועד.

עוד נטען, כי המבקשת לא פירטה את הגנתה או את מהות העסקה במסגרתה נמסרו השיקים – וכל שעשתה הוא להצביע על קשיים כלכליים ולייחס אחריות לחוב לבן זוגה. המבקשת, כך נכתב, לא טענה כי אינה חתומה על השיקים, לא הציגה כל ראיה לתשלומים שנטען כי בוצעו על חשבון החוב ולא הסבירה מדוע לא שילמה עד כה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, גם לעמדתה.

ב"כ המשיב מזכיר כי המנעות מחקירת המבקשת על תצהירה אין בה כדי "להוסיף לתצהיר את שאין בו" (ע"א 248/89; ס' 16 לסיכומי ב"כ המשיב).

סיכומי תשובה של המבקשת לא הוגשו.

הארכת מועד

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).