ת"ט 20264-02-16 עמרני נ' הוך

1.בפני התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 9,950 ₪. המשיב הוא עורך-דין והמבקשת היא לקוחתו לשעבר.

2.בתצהירה התומך בהתנגדות טענה המבקשת, כי השטר מולא על ידי המשיב, וכי חובה האמיתי למשיב היה אמור להיות 2,500 ₪ כפי ש"הוסכם בינינו טלפונית", מתוכו שילמה כבר 1,875 ₪, ועל כן אין היא חייבת יותר מאשר 625 ₪.

3.בדיון נחקרה המבקשת ואישרה כי חתמה על הסכם שכ"ט, בו הוסכם כי המשיב יהיה זכאי ל-20% בצירוף מע"מ מכל סכום שייגבה מגרושה, שהיה בעל-דברה בהליך בו ייצג אותה המשיב, וכי בפועל נגבה סך 50,000 ₪. היא אישרה, כי הסכום המגיע על פי ההסכם, בניכוי הסכום ששילמה (אשר מתברר כי הוא 2,250 ₪, ולא 1,875 ₪), הוא הסכום שמולא בשטר. עוד אישרה, כי בשטר עצמו נכתב, כי האוחז בו רשאי למלא בו את החסר.

4.בעת סיכום טענותיה, הרחיבה המבקשת מעבר לגרסתה הכתובה ולזו שנאמרה על דוכן העדים, והוסיפה, כי ההבנה היתה, שבשכר הטרחה של המשיב ישאו היא וגרושה בחלקים שווים, וכי גרושה סרב לשלם את שכרו של המשיב. עוד טענה, כי הסיבה שאין מקום לחייבה בתשלום הוא שבסופו של דבר לא נעשה שימוש בטיוטת ההסכם שערך עבורה המשיב, אלא בטיוטת ההסכם שערך בא-כוחו של גרושה. יודגש, כי הגם שהמבקשת חרגה בסיכומיה מעבר לגרסתה המקורית, לא חזרה שוב על טענתה, כאילו היה סיכום טלפוני בינה לבין המשיב, כי שכר-טרחתו יעמוד על סך של 2,500 ₪ בלבד.

5.דין ההתנגדות להידחות.

6.לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."