ת"ט 19880-12-15 עשרת נ' אבוטבול

לפניי התנגדות לביצוע שטר, שטר חוב ע"ס 25,000 ₪, שמסרה המבקשת למשיב בקשר עם הסכם שכר טרחה, השטר וההסכם נחתמו ביום 11/8/14.

המבקשת התגוננה בתצהירה מיום 12/11/15 בטענה לפיה הוסכם בינה לבין המשיב כי הוא ייצג אותה בהליך, שנקט נגדה בנק הפועלים (תא"ק 3923-02-14, הערה שלי, ג.ס.ב), בתמורה לסך 25,000 ₪ עבור יצוג מלא.

הגנה של המבקשת, מסוג הודאה והדחה, הינה כי המועד, שהוסכם בין הצדדים לתשלום שכר הטרחה הינו בגמר הליכי הגירושין בינה לביון בעלה, אילן. אין חולק כי הליכים אלה טרם הסתיימו. המבקשת טענה בתצהיר הראשון כי הדבר נכתב בפירוש בהסכם שכר הטרחה (סעיפים 7, 8 ו-14 לתצהיר).

המבקשת רמזה בתצהירה הראשון כי בפיה טענה לפיה אין המשיב זכאי למלוא הסכום, אך לא פירטה (סעיף 15 לתצהיר).

זמן קצר לפני הדיון שנקבע להיום ביקשה המבקשת להוסיף תצהיר משלים, בנימוק כי לאחר שעיינה בהסכם שכר הטרחה, הוא אינו משקף את ההסכמות, שהיו בינה לבין המשיב. הבקשה אושרה.

אז פרשה המבקשת לראשונה מסכת עובדתית חדשה, לפיה חתמה על ההסכם, שלא ביודעין וללא שקיבלה הסבר כלשהו. המבקשת תיארה בתצהיר השני כי מעבידה, מר שלמה יוסקביץ', פנה לרב טנג'י, עימו היה קשר על רקע איסוף תרומות, וכי שניהם הודיעו לה שהם מבקשים לסייע לה ולסדר לה עו"ד חינם אין כסף, והעמותה של הרב טנג'י תממן את שכרו. עוד נטען כי ה"ה יוסקביץ' והרב טנג'י מסרו לה כי שכרו של המשיב יעמוד על 10,000 ₪. כעת טוענת המבקשת כי הרב חבר למשיב במטרה להוציא ממנה כספים שלא כדין.

לאחר ששמעתי את החקירה הנגדית וקראתי את המסמכים והתצהירים, אני מוצאת כי הגנת המבקשת קלושה ודחוקה, וכבר עתה לוקה בסתירות משמעותיות. בנוסף לגופה מדובר בטענה, שלא התקבלה בפסיקה, בדבר תוצאות חתימה על מסמך ללא קריאתו.

המבקשת לא הכחישה מעולם את חתימתה על השטר ועל הסכם שכר הטרחה, ולהיפך, ביקשה להסתמך על הסכם שכר הטרחה בטענותיה בתצהיר הראשון (סעיפים 6-8 ו-14 לתצהיר מיום 12/11/15) כי הוסכם בינה לבין המשיב כי שכר הטרחה יעמוד על 25,000 ₪ וישולם בסוף הליך הגירושין. בכך מנועה היא כעת, לאחר שעיינה בהסכם שכר הטרחה, להעלות טענות עובדתיות חדשות וסותרות.

המבקשת, מנהלת חשבונות וחשבת שכר בהכשרתה ובעיסוקה, הצהירה כי חתמה על השטר ועל הסכם שכר הטרחה בלית ברירה (סעיפים 15-18 לתצהיר מיום 19/2/16). טענתה לפיה חתמה על המסמך ללא שקראה אותו וללא שקיבלה הסברים, אינה מהווה לה הגנה, ולהיפך. הפסיקה קובעת כי מי שחתם על מסמך בלי לקרוא אותו, לא יוכל להישמע בטענת "לא נעשה דבר" אלא אם הוטעה בדבר טיב המסמך (ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי, פד"י מד(3) 304). המבקשת הצהירה (שם) כי הבינה היטב כי מדובר בהסכם שכר טרחה, וכי אם לא תחתום עליו לא ייצג אותה המשיבה בהליך מול בנק הפועלים ונתנה הסכמתה לכך. זאת בניגוד לטענתה בדיון "חתמתי ללא ידיעה שזה שכר טרחה" (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 22-29).