עודד נ' טל

1. בפני בקשה לבטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגד המשיב בלשכת ההוצאה לפועל לפני מתן אזהרה ובמסגרת בקשה לביצוע שטר.

המבקש אוחז בשני שקים של המשיב אשר אותם הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל: האחד על סך של 208,563 ₪ משוך על ידי המשיב לפקודת המבקש ואשר זמן פירעונו 26.7.15 והשני על סך 55,000 ₪ משוך אף הוא על ידי המשיב לפקודת המבקש וזמן פירעונו זהה.

בבקשתו למתן צו עיכוב יציאה מהארץ לפני מתן אזהרה טען המבקש כי למשיב חובות נוספים וכי ימים ספורים לפני החתימה על התצהיר התומך בבקשה, פגש המבקש מכר משותף שלו ושל המשיב אשר סיפר לו כי המשיב זכה לאחרונה בהליך משפטי שניהל כנגד צד ג' וכי התחתן עם אישה ממוצא אוקראיני אשר משפחתה מתגוררת בה. עוד סיפר לו אותו מכר כי המשיב פעל לפינוי דירתו השכורה בתל אביב ולמכירת מטלטליו וכי בימים הקרובים הוא צפוי לטוס לאוקראינה לתקופה שאינה מוגבלת בזמן.

2. המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר וכן בקשה לבטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

בבקשה לבטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נטען כי מדובר בבקשה חסרת תום לב שהוגשה במכוון על ידי המבקש במטרה להפעיל לחץ על המבקש למען ייכנע לדרישותיו המופרכות לתשלום חוב המוכחש, כל זאת, תוך ניצול העובדה כי המשיב נזקק לצאת את הארץ לעיתים תכופות הן בשל עבודתו והן בשל לידת בנו באוקראינה.

יש לציין כי עובדות אלו לא אומתו בתצהיר המשיב אשר כלל בתצהירו רק את טענותיו באשר לחוב הנטען אך צירף תצהיר של הגב' דורית רומנו המכחיש את הדברים להם טען המבקש בתצהירו שנאמרו על ידה בהיותה ה"מכר המשותף" המוזכר באותו תצהיר.

3. ביום 27.10.15 התקיים דיון במעמד שני הצדדים והמשכו נדחה למועד אחר לשם חקירת הגב' דורית רומנו על תצהירה.

אלא שהגב' רומנו סירבה להתייצב לחקירה על תצהירה והוא נמחק.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב של טיעוניהם.

הנני להעיר בנוסף כי בין לבין ניתנה החלטה על הפקדת ערבויות על ידי המבקש בהתאם להוראות תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") ואלו הופקדו היום.

4. שניים הם היסודות עליהם נסמך צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד נתבע:

הראשון קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה והשני קיומו של חשש סביר שהנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.

כמו כן, השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת הדיון בבקשה הם הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני והאם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

(תקנות 362 ו 384(א) לתקנות סד"א).

כמו כן יוער כי נטל הראיה להוכחת קיומם של היסודות הנ"ל חל על המבקש את הצו.