ת"ט 18995-10-16 מסיקה נ' נוה

בפני בקשת רשות להגן מפני תובענה שטרית שהחלה בהגשת בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

1. השטר נשוא הבקשה הינו שיק על סך 82,500 ₪ שמועד פירעונו ליום 1.7.2014 שחולל בשל ביטולו. השיק נושא כיתוב בכתב יד "לא סחיר צ'ק לביטחון".

    

   המבקש מתנגד לביצועו של השטר ומוקד הגנתו בטענה כי מדובר בשיק שנמסר כביטחון בלבד מבלי שניתנה תמורה כנגדו והתנאי למימושו לא התקיים.

    

2. ביום 17.6.09 רכש המבקש זכויות בעסק בשם "ג'ורקי בול" שהינו משחק המשלב בין כדורגל סקווש וסנוקר במשחק אחד. במועד חתימת ההסכם למכירת הזכויות בעסק היה המשיב בעל 50% מהזכויות ואילו 50% הזכויות הנותרים הוחזקו על ידי שני שותפיו הנוספים לעסק מר ארז גלעד (20%) ומר משה ריקובר (30%).

    

3. לפי גרסת המבקש בתצהירו, על אף שפעל בנחישות לקידום העסק מסוף שנת 2009 ההכנסות המועטות לא הצדיקו את המשך הפעלתו והוא נאלץ לפנות את המתחם בו נוהל העסק בקניון ראשון לציון. טרם סגירת העסק ולנוכח ההפסדים הכספיים, ניסה המבקש למכור את העסק והציוד שבו ואף פנה לשם כך למשיב. משלא צלח בידו הדבר פנה למשיב ביום 30.5.11 בדרישה להשבת השיק שנמסר במעמד החתימה משלא נתקיימו התנאים לפירעונו, לגרסתו.

    

4. בישיבת יום 11.12.16 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלכו נחקר המבקש על תצהירו.

    

5. הלכה ידועה היא כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לפיכך, די אם הנתבע הראה ולו קצה חוט של טענת הגנה כדי להצדיק את ההכרה בזכותו להתגונן. לשם כך על בית המשפט הדן בבקשת רשות להגן להניח כי טענות הנתבע הינן אמת, כאשר אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר, כשלעצמו, בסיס לאי מתן הרשות להתגונן (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009)).