ת"ט 18101-10-15 מחאמיד נ' ניצנים בניין והשקעות בע"מ

ב-06-10-2015 הגישה המבקשת התנגדות לביצוע שטר, בתיק ההוצל"פ שבכותרת.

ההתדיינות הועברה לבימ"ש זה, ב-12-10-2015. (בקשה מס' 1)

בו ביום ניתנה החלטה המזמנת את הצדדים לדיון, ביום 14-12-2015.

ביום 26-10-2015 (בקשה מס' 2) הגישה המבקשת "בקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב עקב חוסר סמכות מקומית".

הבקשה אינה נסמכת בתצהיר.

בסעיף 1 נרשם בזו הלשון: "...בחוסר תום לב בלבד לא הוגשה הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום אשר לו מוקנית הסמכות, יחד עם כתב ההתנגדות."

הבקשה מנומקת בהיות מענה הרשום ומקום עסקה של החייבת, ברמת גן ועל שום שכך מתחייב מן הנפסק בבר"ע 116/05 בן זקן נ' מרכנתיל דיסקונט ("...יש לבסס סמכות מקומית ע"פ מקום פירעונם של השיקים נשוא כתב ההתנגדות" – סעיף 4 לבקשה).

תשובת הזוכה מציינת, כי טענה לסמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, היינו בעת הגשת ההתנגדות, ומשלא נעשה כן אז, אין לקבל הטענה עתה, לאחר שכבר נקבע דיון בבית משפט זה.

מענה החייבת, מציין (כך במקור! – ש.ר.): "...בכתב ההתנגדות לא נטענה טענת חוסר סמכות בטעות ובחוסר תום לב בלבד".

מותר המענה אינו אלא חזרה על ההנמקה שבבקשה, לצד קביעה, כי כל עוד לא התקיים דיון לא נגרם נזק לאף צד.

הנה כי כן, שני הצדדים מסכימים, כי ההזדמנות הראשונה להעלות בה טענה לחוסר סמכות, הייתה בעת הגשת ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל. כזאת לא נעשה.

הגם שהחייבת מייחסת לעצמה חוסר תום לב בכך שלא העלתה הטענה במסגרת ההתנגדות, אין בכך כדי לגרוע מן ההלכה הפסוקה, המושרשת היטב במשפט הנוהג בישראל, לפיה – טענה בעניין סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה.