ת"ט 16830-04-17 קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ נ' קסום

1. לפני בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה, מקום מגוריו של המבקש.

עילת התביעה בגינה הוגשה ההתנגדות הינה בקשה לביצוע שטר שהוא שטר חוב בחתימת המבקש על פי הסכם אשראי ומשכון רכב מיום 10.11.15 (להלן: "ההסכם").

לטענת המבקש בתצהיר התומך בהתנגדות, מעולם לא פנה אל המשיבה ולא בקש ממנה הלוואה או רכש רכב ממנה.

עוד טען המבקש כי אינו בעליו של רכב מסוג קיה (נשוא ההסכם) אלא בעליו של רכב מסוג טויוטה.

עוד טען המבקש כי לא חתם על ההסכם וחתימתו על פניו זויפה.

אין מחלוקת כי השטר וההסכם נחתמו בכפר אעבלין, מקום מגוריו של המבקש, אך לטענת ב"כ המשיבה קנה בית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה בהתאם לתניית שיפוט ייחודית כאמור בסעיף 24ב. בהסכם.

2. אומנם ההלכה הפסוקה היא כי ככלל, לא ישתמש בית-המשפט בסמכותו להעביר את מקום הדיון על-פי בקשתו של צד המנסה להתנער מהסכמתו המוקדמת. בקשה שכזו תיענה רק אם היא נתמכת בנימוקים "כבדי משקל במיוחד" ו"בעלי משקל מכריע" [בש"א 57/98 אתר נ' בנק ירושלים בע"מ פד"י נב(3) עמ' 481 (להלן: "פסק דין אתר")] אך מוסיף בית המשפט ואומר:

"אכן, בית-המשפט אינו בוחן את תוקפה של תניית השיפוט במסגרת בקשה להעברת מקום דיון. אולם, כאשר ביסוד כתבי-התביעה וההגנה בתביעות השונות עומדות טענות זיוף... חדלה התניה מלהוות מחסום בלתי עביר להעברת מקום הדיון. נוכח האמור לעיל, ובלי להביע עמדה לגוף הטענות בדבר הזיוף, אין בכוחה של תניית השיפוט לשנות את התוצאה במקרה דנן".

כך בענייננו, טענת המבקש היא טענה גורפת של "לא היה ולא נברא" ובכלל זה חתימתו על ההסכם המהווה את הבסיס ההסכמי לתניית השיפוט.

3. פסקי הדין אליו הפנה ב"כ המשיבה אינם מועילים לו כאשר כולם ניתנו בערכאת בימ"ש שלום וכאשר שניים מהם אינם דנים כלל בטענת נתבע לזיוף חתימתו על ההסכם בו נקבעה תניית השיפוט והשלישי ניתן בניגוד לפסק דין אתר שניתן בבית המשפט העליון. יוער עוד כי ממילא באותה החלטה נקבעה הסמכות המקומית גם לפי מקום מגוריו של נתבע אחר.

אשר על כן, הנני מורה למזכירות להעביר התיק לעיונו של נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה אשר יחליט איזה מותב ידון בהתנגדות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.