ת"ט 16656-09-14 ממני נ' גולן

לפני בקשה לביטול החלטה מיום 8.2.15 שניתנה נגד המבקשת בשל אי התייצבות לדיון. יש לציין שמדובר בהתנגדות לביצוע שטר וההחלטה דחתה את התנגדותה ושפעלה הליכי הוצל"פ.

לטענת המבקשת לא התייצבה לדיון מאחר ומתוך שגגה התייצבה לדיון בבית משפט אחר ומשהתברר לה הדבר התייצבה באיחור לדיון בבית משפט זה. מוסיפה וטוענת המבקשת שהדבר נבע עקב סברה שהמותב אשר היה אמור לשמוע התיק עבר לבימ"ש שלום ברחובות והיא סברה שהתיק עבר עמו.

המשיבה מתנגדת לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתה. יחד עם זאת, המשיבה מבקשת שאם ובמידה ישקול בית המשפט לבטל את ההחלטה, יהיה הדבר כרוך בחיוב בהוצאות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסיכויי ההגנה של הצד המבקש את הביטול (ר' לעניין זה רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח מינהל מקרקעי ישראל - צפון (2.6.2013) (פורסם בנבו); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) (פורסם בנבו))."