ת"ט 16152-08-14 פרידמן נ' כנען

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, וכן התנגדות, כאמור.

המבקש טוען בבקשתו כי לווה כסף מהמשיב ומאחרים וכנגד הלוואה זו, אותה התחייב להחזיר עם קבלת תמורה מעסקה עליה עמל, מסר שיק בטחון. על פי הבקשה, בניגוד למובטח, הפקיד המשיב את שיק הבטחון.

את הבקשה להארכת המועד מנמק המבקש במצבו הרפואי.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 10.9.15 (לאחר שלדיון שנועד להתקיים בחודש מאי לא התייצב המבקש), והמבקש נחקר על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

המבקש ביקש כי תינתן לו ההזדמנות להציג מסמכים ועובדות ולהביא עדים התומכים בטענותיו.

ב"כ המשיב טען, מנגד, כי המבקש אינו מכחיש כי קיבל הלוואה וכי הוא רוצה לפרוע אותה ולעמדתו כל שמנסה המבקש לעשות הוא "לסחוב זמן".

מעיון בבקשה ובטיעוני הצדדים בדיון עולה כי, אכן, אין מחלוקת כי המבקש קיבל הלוואה מהמשיב וכי הלוואה זו עליו לפרוע – אולם המבקש טוען, למעשה, כי לא הוסכם מועד הפרעון בעוד שהמשיב טוען כי מועד זה חלף, וכי פנה אל המבקש ודרש כי ישיב את כספו.

למעשה, לבד מן האמור לעיל, לא מצאתי בבקשה כל פירוט בדבר טענות ההגנה והמבקש הסתפק באמירות כלליות אודות עדים ומסמכים התומכים בטענותיו – אך אלו לא צורפו לבקשה בכל שלב.

באשר לשאלת הארכת המועד – דומה כי הצדדים הסכימו, בשתיקה, לסוגיה זו שלא עלתה ולא נדונה בדיון. יצוין, עם זאת, כי דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).