ת"ט 16102-07-14 וינברג נ' נורטרופ, תא"מ 16205-07-14 וינברג נ' ניב

מבוא

1.בפני 2 תביעות שטריות, שהדיון בהן אוחד. התביעה נגד הגב' נורטרופ (להלן – "הנתבעת") החלה כבקשה לביצוע 2 שיקים משוכים על ידה, ע"ס 2,750 ₪ כל אחד, שנמסרו לתובע ע"ח דמי שכירות (תיק הוצאה לפועל מס' 501757-04-14), ואילו התביעה נגד מר ניב (להלן – "הנתבע") החלה כבקשה לביצוע שיק משוך על ידו, ע"ס 12,500 ₪, שנמסר לתובע כשיק ביטחון בקשר לשכירות של אותה דירה (תיק הוצאה לפועל מס' 502065-05-14).

2.לאחר שהוגשו התנגדויות, אוחד הדיון, כאמור, וניתנה בהסכמה רשות להתגונן. הוגשו תצהירי עדות ראשית – של התובע, של כל אחד מהנתבעים, ושל מר מורן רבזין (להלן – "הדייר הקודם"), אשר שכר את הדירה מהתובע והתגורר בה במשך שנתיים וחצי, לפני שנכנס אליה הנתבע, שבא בנעליו. כל אחד מארבעת העדים נחקר על תצהירו.

3.בפתח הדברים אעיר, כי הגם שמדובר בשתי תביעות נפרדות, שהדיון בהן אוחד, הרי בפועל לא הפרדתי בניתוח המצב המשפטי בין הנתבעים לבין עצמם (להבדיל מהבחנה שנעשתה בין התביעות השונות, עקב טיבם של השיקים הנדונים), שכן השכירות היתה משותפת, ניהול ההליך היה משותף, ולכל דבר ועניין התייחסו כל הצדדים אל שני הנתבעים כאל שנים הפועלים כאחד.

העובדות והטענות העיקריות

4.בעובדות אלה אין חולק:

4.1הנתבעת החלה לגור בדירה באמצע מאי 2013, בחוזה לשנה, עד 15.5.2014, כשותפתו לדירה של הדייר הקודם. באמצע אוקטובר 2013 עזב הדייר הקודם, והנתבע הצטרף במקומו, תוך שהתובע ושני הנתבעים חותמים על הסכם שכירות חדש, עד 15.5.2014. כל אחד מהנתבעים שילם דמי שכירות בסך 2,750 ₪ בחודש (סה"כ: 5,500 ₪ בחודש עבור הדירה בשלמותה), וזאת באמצעות שיקים שמסר, מראש, לכל תקופת השכירות. כל השיקים שנמסרו ע"ח דמי השכירות נפרעו, למעט 3 – השיק האחרון של הנתבע, ושני השיקים האחרונים של הנתבעת (אלה שני השיקים שהוגשו לביצוע).

4.2במהלך חודש ינואר 2014 החלו עבודות לשיפוץ נרחב בדירה שמעל הדירה המדוברת, והנתבעים פנו אל התובע וטענו בפניו, כי בעלי דירות אחרים בבניין פיצו את דייריהם בסך של 1,500 ₪ לחודש, בדרך של הפחתת דמי השכירות, בשל הרעש והלכלוך שנגרמו עקב הפיצוי. לפיכך בקשו אף הם מהתובע כי יפחית מדמי השכירות בתקופת העבודות.

4.3הדברים המדויקים שהוחלפו בין הצדדים בשיחה או שיחות אלה שנויים במחלוקת, אולם אין מחלוקת, כי לאחר השיחה, ובמהלך החודשים פברואר ומרץ 2014, התנהלה תכתובת ענפה למדי בין הצדדים, רובה בדוא"ל וחלקה במסרונים, שעיקרי המצוי בה הם: הנתבעים טענו כי הוסכם עם התובע על הפחתת סך 1,000 ₪ בחודש מדמי השכירות, כ"פיצוי", וכי לפיכך הם מבקשים כי לא יפקיד את השיק של הנתבעת שנועד לתשלום עבור חודש אפריל 2014, והם ישלמו לו את ההפרש בין סכום הפיצוי (עבור חודשיים) לבין סכום השיק – בסך 750 ₪. משלא נענתה דרישתם, התרו בפניו כי יבטלו את השיק, ועוד התרו בפניו, כי לא יאפשרו לו להציג את הדירה לשוכרים חלופיים. מנגד, התובע טען, כי הסכים לפנים משורת הדין להעניק לנתבעים הפחתה חד-פעמית בסך 3,000 ₪ משכר-הדירה, אולם מאחר שסרבו להצעתו, אין הוא עוד כבול בה, ונוכח הודעתם כי בדעתם לבטל את השיקים ולמנוע את הצגת הדירה לשוכרים – הרי שהוא דורש מהם לפנות את הדירה מוקדם ממועד תום תקופת השכירות על פי חוזה השכירות.

4.4גם באשר לתאריך בו נדרשה התפנות הנתבעים מהדירה שוררת מחלוקת, הגם שאין חולק, כי במכתבו מיום 16.3.2014 כתב התובע כי תאריך הפינוי הנדרש הוא 1.4.2014. במכתב מאוחר יותר נקב בתאריך 14.4.2014 (בדיון, לראשונה, העלה את ההסבר לפיו במכתב הראשון נפלה טעות סופר, וכי כבר באותו יום, לאחר מספר שעות, שלח הודעה מתוקנת – אלא שהודעה מתוקנת זו לא הוצגה ולא הוגשה כראיה).