ת"ט 1606-01-15 א.נ.ש.ל ניסים סחר ושיווק (2004) בע"מ נ' עוואד

בפני התנגדות לביצוע שטר וכן בקשה להארכת המועד להגשתה.

1.בתצהירו, טוען המבקש כי השיק גנוב, אינו חתום על ידו ואין בידו מידע כיצד הגיע לידי המשיבה. המבקש טוען בתצהירו כי פנה לבנק והודיע שנגנב השיק והבנק אישר את ביטולו. עוד הוא טוען כי על המשיבה לתבוע את מי שסיחר לידיה את השיק, קרי החברה אשר חותמתה מתנוססת על גבי השטר. טעמי המבקש להארכת המועד נעוצות בהשבתת מערכת ההוצאה לפועל, שאז ביקש לדעת עד מתי עליו להגיד את ההתנגדות ולא יכול היה לקבל את המידע הנחוץ לו לשם הגשתה במועד.

2.המשיבה טענה כי האזהרה הומצאה למבקש, ומאז שהומצאה התבצעו עיקולי בנקים, רכבים ומימוש, שהגיעו לידי המבקש, ולפיכך אין לקבל את טענתו ויש לדחות את בקשת הארכה. בנוסף טוענת היא כי לא הוגש תצהיר התומך בבקשה להארכת המועד.

באשר להתנגדות גופה, טענה המשיבה כי מדובר בשיק שחזר עקב אי כיסוי מספיק ולא כיוון שניתנה הודעת ביטול. גרסת המשיבה היא כי המבקש חתם על השיק בחתימתו וצירף לה את חתימת החברה בבעלותו ו/או שהינו בעל תפקיד בה.

3.בתשובתו, שב המבקש על כך שהמשיבה אינה אוחזת כשורה, אין מדובר בחתימתו והמבקש הינו מורשה חתימה יחיד בחשבונו. והעלה תהיות באשר לתום ליבה של המשיבה. באשר לטענה כי השיק חזר בהעדר כיסוי, המבקש מעלה כי באותה תקופה לא הייתה מסגרת אשראי מספיקה, הבנק לא אישר את השיק וממילא לא נולד הצורך לבדוק את זהות החתימה. יתרה מכך, לטענתו אין להלין על הבנקאי אשר לא שם לב להיעדר הזהות בין חתימת המבקש לזו אשר על גבי השיק. לסיום טוען כי טוב שלא כובד השיק שכן אז היה נוצר מצב שהמשיבה גבתה מהמבקש כסף במרמה.

4.המועד להגשת בקשה לרשות להתגונן קבוע בחיקוק (תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולהלן: "התקנות"). לפיכך, חלה על הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו". אולם, במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה, וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132).

5.באשר להתנגדות גופה, בכגון דא קובע סעיף 22(א) לפקודת השטרות, כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", כאשר ההלכה הפסוקה מורה, כי "עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת - על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע" (רע"א 2107/11 אי.ב.י סופט בדייב בע"מ נ' פוליאקובסקי (31.8.11)) משכך אני מורה על הארכת המועד וקבלת ההתנגדות אך מוצאת לקבוע כי הנתבע יישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 750 ₪.

6.נוכח סכומה תידון התובענה בסדר דין מהיר.

הצדדים יפעלו להסבת כתבי הטענות בהתאם להוראות פרק ט"ז1 לתקנות.