1.לפניי בקשה לביטול פסק דין ולמתן התנגדות לביצוע שטר.
2.מדובר בפרשה שהחלה בשנת 2011, אז הוגש לביצוע בהוצאה לפועל שיק על סך של 270,000 ש"ח משוך מחשבונו של המבקש, יצחק צאלח (להלן: המבקש) ולזכות בן דוד מיכאל (להלן: המשיב). המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר. בתצהירו לא הכחיש המבקש כי נתן את השיק האמור, אולם טען כי השיק ניתן כשטר ביטחון תמורת הלוואה של 40,000 ש"ח. עוד נטען כי המבקש מסר למשיב שיק ריק, והמשיב מילא את הסכום ללא הסכמתו. לטענת המבקש, שילם על חשבון ההלוואה סך של 20,000 ש"ח, ולכן נותר חייב 20,000 ש"ח בלבד.
3.ביום 23.10.2011 התקיים דיון בבקשה בפני כב' הרשם ב' שלו. המבקש לא התייצב לדיון, ובדיקה העלתה כי לא דרש את הזימון שנשלח אליו. כב' הרשם שלו קבע בהחלטה כי ההתנגדות נמחקת. ביום 10.11.2011 הגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו אז, בקשה לביטול פסק דין. בבקשה נטען כי המבקש אינו אדם בריא, ועקב מחלתו לא יכול היה להתייצב לדיון. כב' הרשם שלו קבע דיון בבקשה. הדיון נדחה לבקשת המבקש, עקב מצב בריאותו. ביום 28.3.2012 אמור היה להתקיים דיון במעמד הצדדים, אלא שהמבקש שוב נעדר מהדיון. זו הפעם, עם זאת, נכח בדיון בא-כוחו. בא-כוח המבקש דאז טען שאינו יודע מדוע המבקש נעדר מהדיון וכי הוא אדם חולה שיוצא ונכנס מבתי חולים. נוכח העובדה שהמבקש לא התייצב לדיון, הורה כב' הרשם שלו על מחיקת התצהיר ודחיית הבקשה לביטול פסק הדין.
4.ביום 24.4.2012 הוגשה שוב בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות. בא-כוח המבקש ציין בבקשה כי המבקש שוב נפל למשכב, וכי מדובר באדם חולה, חלש ונכה. הבקשה נתמכה בתצהיר וצורף לה אישור רפואי, הגם שנכתב על גבי האישור כי הוא אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים. ביום 25.4.2012 הורה כב' הרשם שלו כי נוכח העובדה שמדובר בבקשה שנייה לביטול פסק דין, הרי שביצוע פסק הדין יעוכב רק אם המבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 25,000 ש"ח. במקביל, התבקשה תגובת המשיב לבקשה, ולאחריה, התבקש המבקש להשיב. תגובה כאמור לא הוגשה, גם לאחר שניתנה ארכה להגשתה. ביום 19.9.2012, בחלוף כארבעה חודשים מאז שהתבקשה תשובה ולא ניתנה, ומשלא הופקד הסכום האמור בקופת בית המשפט, נמחקה הבקשה.
5.כשנתיים לאחר מכן, ביום 29.6.2014, הוגשה בקשה, שלישית במספר, לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ולעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. זו הפעם כללה הבקשה נימוקים חדשים לגמרי (כמו גם ייצוג משפטי שונה מזה שהיה למבקש בגלגול הקודם של ההליכים אשר תואר לעיל). לפי הטענה כעת, השטר מושא הליך זה הוא שטר מזויף. לפי הטענה, צד שלישי (אשה ששמה בלה תהילה אברישמי – שצורפה לבקשה כמשיבה פורמלית; להלן: אברישמי) נתנה הלוואה למבקש. ההלוואה ניתנה במסגרת משחקי הימורים וקלפים המתקיימים בשוק מחנה יהודה. לטענת המבקש, אותה אברישמי היא אישיות מוכרת בקרב באי השוק כמלווה בריבית. ביום 10.3.2011 לווה המבקש מאברישמי 300 ש"ח במזומן, תמורתם היה אמור להחזיר לאברישמי 500 ש"ח. כבטוחה להלוואה זו ביקשה אברישמי שהמבקש ימסור לה שיק פתוח החתום על ידו ואינו נושא שם, סכום או תאריך. לפי הטענה, המבקש מסר לאברישמי את השיק מושא תיק זה. בתמיכה לטענתו צירף המבקש צילום של אישור בכתב יד, בו נכתב "לקחתי 500 ש"ח אני צריכה להחזיק שייק". בכותרת האישור נכתב המספר 0010207, שהוא מספרו של השיק הנדון. האישור נושא תאריך 10.3.2011. לטענת המבקש, החתימה בתחתית האישור היא חתימתה של אברישמי. בבקשה נטען כי אברישמי זייפה את השיק ומסרה אותו למשיב, שהוא, כנטען, שותף למעשה המרמה או אוחז שלא כדין בשטר. המבקש טען כי הוא והמשיב אינם מכירים אחד את השני ומעולם לא סחרו איש עם רעהו.
אשר לבקשה לביטול פסק הדין נטען כי התצהיר המקורי שהוגש על ידי המבקש הוכתב לו על ידי אברישמי, אשר עשתה כל שניתן כדי למנוע מהמבקש לפנות למשטרה והבטיחה לו כי תסדר את העניין. לפי הטענה, המבקש לא התייצב לדיון בבקשה מאחר שסבר כי אברישמי הסדירה את העניין כהבטחתה; ובהמשך לא טיפל בהליך בשל שגגה שבתום לב ומתוך אי הבנת ההליך. באי-כוח המבקש טענו כי המבקש הוא אדם "אשר לאורך חייו נע על הגבול שבין כשרות מנטאלית תקינה בתפקוד יום-יומי לבין תפקוד לוקה בחסר של אדם אשר כמעט ואינו יודע קרוא וכתוב, שמיעתו חלשה מאוד, דיבורו לא ברור, ואינו מתמצה ביסודות בסיסיים ביותר בענייני בנקאות ובכלל זה בפקודת השטרות". לפי הטענה, העניין כולו הוסתר ממשפחת המבקש, והם גילו את העניין רק כאשר הוטל עיקול על דירת בני המשפחה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. באי-כוח המבקש טענו כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק הואיל ובפסק הדין נפל פגם הנובע מכך שהמבקש לא קיבל הזמנה לדיון.
6.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הגרסה החדשה המוצגת על ידי המבקש אינה נתמכת בראיות. כך, לא צורפה לבקשה כל ראיה אודות מצבו הרפואי הפיסי או המנטאלי של המבקש; לא צורפה אסמכתה אודות תלונות שהוגשו למשטרה בעקבות מעשי הונאה, כביכול, שהמבקש היה מעורב בהם, ולא צורפו תצהירים של בני המשפחה על כך שלא ידעו על ההליכים הקודמים. משכך, נטען, ברי כי כל מטרתה של הבקשה למנוע את העיקול על ביתו של המבקש.
7.ביום 7.8.2014 קיימתי דיון בבקשה. במעמד הדיון טענה באת-כוח המבקש כי המבקש לא היה מיוצג בהליך הקודם. לטענתה, "הייתה פאשלה" וכשל, ועורך הדין שייצג אותו למעשה לא היה עורך דינו. לפי הטענה, המבקש הוטעה לחשוב שאברישמי מטפלת בעניין ודואגת להליך המשפטי. באת-כוח המבקש שבה על הטענה לפיה מדובר באדם שלא מבין את הנעשה סביבו ואשר נפל קרבן למעשי תרמית והונאה. באת-כוח המבקש ציינה כי היה וינוהל הליך עיקרי תצורף אברישמי להליך, ותוכל לשפוך אור על הנסיבות בהן נוהל ההליך בראשיתו, ובכלל זה, על ייצוג המבקש.
בא-כוח המשיב שב על טענותיו וטען כי בפרק הזמן הממושך שחלף מאז ניתן פסק הדין יכול היה המבקש לתבוע את אברישמי או למצער להגיש נגדה תלונה במשטרה. הואיל ולא נעשה כן, נטען, אין מקום להיענות לבקשה בשלב כה מאוחר של ההליכים, ובהתחשב בזה שהמבקש היה מיוצג ובא כוחו נכח בדיונים והגיש בשמו מספר בקשות.