ת"ט 1562-06-13 עבד אל קאדר נ' חאלד

החלטה זו נתונה בבקשת הזוכה מיום 27/7/2014, לדחות את בקשת החייבת להארכת מועד להגשת התנגדות.

רשם ההוצל"פ קבע בהחלטה מיום 27/5/2013, כי התנגדות המבקשת הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד, ועוד נקבע, כי המועד האחרון להגשת התנגדות מבלי להיזקק לארכה חל ביום 9/10/2012.

בקשת המבקשת נסמכת בתצהירה מיום 22/5/2013, בו מצהירה היא, כי לא קיבלה תמורה כנגד השיק, לא נתנה אותו לזוכה ומי שלקח אותו היה אמור להחזיר למבקשת את השיק.

לא מוצהר דבר ביחס להארכת המועד, למעט הבעת רצון להארכת מועד, בשורה הראשונה של התצהיר.

תשובת הזוכה מיום 27/3/2014 מציינת, כי הבקשה לקונית, נטולת כל הסבר או נימוק שיש בהם להצדיק הארכת מועד.

עוד מציינת התשובה, כי ביום 5/8/2012 נמסרה אזהרה לחייבת, ננקטו הליכי הוצל"פ ובחלוף 10 חודשים מאותו יום הוגשה בקשת המבקשת להארכת מועד.

גם נימוקי ההגנה אמנם מגלים הגנה כלשהי מפני התביעה השטרית.

ביום 1/4/2014 ניתנה על ידי החלטה המאזכרת את זכות המענה השמורה לחייבת וביום 27/7/2014 במסגרת הבקשה מושא החלטה זו צירף הזוכה סימוכין למשלוח תשובתו אל החייבת בדואר רשום אשר לא נדרש ע"י החייבת.

יתרה מזו, משלא נדרש דבר הדואר נמסר באמצעות שליח הזוכה ביום 20/05/2014 במסירה אישית במען החייבת והיא אף חתומה על אישור המסירה, כעולה ממנו ומתצהיר המוסר.

שוכנעתי, כי המבקשת ביכרה שלא לממש את זכות המענה.

אין בבקשת המבקשת מאומה היכול לשמש טעם מיוחד (ואף לא טעם בכלל) לצורך הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

נטל ההוכחה על הטוען אחרת מנכונות עובדות המסירה שנקבעו ע"י רשם ההוצל"פ, רובץ על שכם המבקשת.