ת"ט 12638-05-14 שינדלר נחושתן מעליות בע"מ נ' גזיאל

התובעת מחזיקה בשיק עשוי על ידי הנתבע, על סך 40,000 ₪ ואשר חולל.

התביעה על יסוד השיק הוגשה על סך 23,330 ₪, כיתרת החוב לו טוענת התובעת.

הנתבע מבקש להתגונן בטענה כי השיק נמסר לביטחון בלבד בגין חוב בנו לתובעת, בשל רכישת 3 מעליות. בתצהירו טען הנתבע: "המעליות הותקנו בבניינים הנ"ל על ידי שינדלר לאחר שוועדי דיירי הבניינים השונים שילמו עבור המעלית (שכן בני קרס וסוכם שהדיירים ישלמו ישירות לשינדלר) לולא שולמו המעליות, לא היתה שינדלר מתקינה אותם" (הטעות במקור).

הנתבע נחקר בחקירה שכנגד וטענתו המרכזית, כי החוב נשוא השיק נפרע במלואו, לא נסתרה בכל דרך שהיא.

אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק נמסר לביטחון ואין מחלוקת כי שלושת המעליות סופקו והותקנו.

לפיכך, בפי הנתבע שתי טענות הגנה אפשריות, שמצאתי ליתן לו רשות להתגונן ביחס לכל אחת מהן, וכדלקמן:

1.כי הדיירים בבניינים בהם הותקנו המעליות, פרעו תמורתן באופן מלא.

2.כי עצם התקנת המעליות בבניינים, מלמדת על פרעון התמורה בעדן.

מובן כי מדובר בטענות שהנטל להוכיחן מוטל על הנתבע (הן מכוח טענת הודאה והדחה, הן משום שמדובר בטענת פרעון והן משום שהנתבע מתבסס על נוהג בתחום התקנת מעליות).

לא ברור כיצד יש בכוונתו של הנתבע להוכיח את טענותיו הנ"ל, אולם שאלת ההוכחה אינה מאיינת מתן רשות לפרוס את ההגנה, על פרטיה וראיותיה, בפני ביהמ"ש.

מטעמים אלה מצאתי לקבל את ההתנגדות.