ת"ט 12342-03-16 בנק לאומי לישראל בעמ נ' טרמינל פארק בע"מ

בעניין: התנגדות לביצוע שטר

1.ביום 11/1/16 הגיש התובע לביצוע שטר על סך 14,000 ₪ ז"פ 31/7/15 אשר נמשך מחשבונה של הנתבעת לפקודת א.ד.ר ירכא לבניין והשקעות בע"מ (להלן: "הנפרעת") וחולל בציון נה"ב.

2.הנתבעת הגישה התנגדות הנתמכת בתצהירו של בעליה ומנהלה מר מוכלס חמוד. נטען כי השיקים (כך במקור – נ.ז.) נשוא בקשת הביצוע שולמו כמקדמה לנפרעת על פי הסכם והעסקה לא יצאה אל הפועל. להתנגדות צורף הסכם מיום 1/7/15 בין הנתבעת לבין הנפרעת במסגרתו הזמינה הנתבעת מהנפרעת עבודות של תוספת בנייה בבניין קיים באזור התעשיה ירכא תמורת 50 אלף ₪ בצירוף מע"מ. נקבע כי במעמד חתימת ההסכם תמסור הנתבעת לנפרעת שיק דחוי על סך 14,000 ₪ ז"פ 31/7/15. עוד נקבע כי הנפרעת תתחיל בעבודות ביום 31/7/15 והיא מתחייבת לסיימן תוך חודש ימים. הנתבעת טוענת כי הנפרעת הפרה את ההסכם ונתבקשה להחזיר את השטרות , אך כל הפניות נענו בתשובות מתחמקות. נטען כי מצטבר (צריך להיות מתברר – נ.ז.) שהנפרעת ביצעה עסקת ניכיון אצל התובע ואין ביכולתה להחזיר את השטרות.

3.עוד נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב כאשר פרע את השיקים מבלי שביצע את כל הבדיקות המתאימות כדי לברר האם סופקה תמורה לשטרות.

4.ביום 15/3/16 הוגשה תגובת התובע המתנגד לקבלת ההתנגדות ולחילופין מבקש להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדה של 8,000 ₪ בקופת בית המשפט. נטען כי הנפרעת הפקידה את השטר לניכיון ביחד עם שטרות נוספים ביום 3/3/15. נטען כי הנפרעת חייבת לתובע כ – 736 אלף ₪. נטען כי במועד קבלת השטר לא ידע התובע כי קיימת בעיה כלשהי בזכותה של הנפרעת בשטר. נטען כי התובע נהנה ממעמד של אוחז כשורה שכן קיבל שיקים סחירים, תקינים לפי מראם ועשה זאת בתום לב ובעד ערך , טרם מועד פרעון השטרות. הטענות שהועלו בתגובה נתמכו במסמכים רלבנטיים.

5.ביום 12/4/16 ניתנה לנתבעת אורכה להגשת תשובה לתגובה עד 15/5/16. משלא הוגשה תשובה לתגובה עד עצם היום הזה ולאור האמור בהחלטתי מיום 15/3/16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות בכפוף להפקדת הסך של 7,000 ₪ בקופת בית המשפט מהטעמים שיפורטו להלן.

7.בפסק הדין המבטל את הלכת גויסקי שניתן ברע"א 8301/13 נקבע כי מי שאינו אוחז כשורה לא יוכל להתגבר על טענה של כשלון תמורה של המושך או העושה. לפיכך על התובע להוכיח בשלב המתאים שהוא אוחז כשורה כדי להתגבר על הטענות שהעלתה הנתבעת לעניין זה.