ת"ט 1191-12-13 ג'י ווסט בע"מ נ' חברת אחים מאיר רשת חנויות הלבשה (1990) בע"מ ואח'

התנגדות חלקית לביצוע שטר חוב בסכום של 112,125 ש"ח, כאשר ביחס לחלק מן הסכום (51,362 ש"ח) אין ההתנגדות חלה, ובעניינו יינתן פסק הדין החלקי. ההתנגדות היא ביחס ליתר סכום השטר, ודינה שלה להתקבל, כמבואר להלן.

1.חברת אחים מאיר רשת חנויות הלבשה (1990) בע"מ ("החברה") שכרה מן המשיבה בשנת 2006 חנות במרכז מסחרי של המשיבה בראשון לציון (ההסכם צורף כנספח א' להתנגדות). כחלק מן ההסכם ולהבטחת ההתחייבויות מכוחו חתמה החברה, המבקש, ואחיו זאב מאיר, שהלך בינתיים לבית עולמו, על שטר חוב לטובת המבקשת בסכום של כ-112 אלף ₪. ההסכם אמור היה לבוא לקצו, לאחר ארכות שונות, בשנת 2015.

2.ביום 13.10.2013 פינתה החברה את החנות. בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם הדבר נעשה בהסכמה, או שמא בעקבות ביטול ההסכם כדין בידי המשיבה עקב הפרתו בידי החברה. אין חולק כי בין הצדדים התנהלו מגעים והועלו טענות בידי המשיבה להפרות, קודם לחודש אוגוסט 2013. להתנגדות צורף מכתב של המשיבה מיום 4.8.2013, שנספח לו טיוטת הסכם "היפרדות" בין הצדדים תוך קיצור תקופת השכירות בהסכמה עד ליום 1.9.2013, טיוטה שלא נחתמה, אך המשקפת לשיטת המבקשת את הסכמת המשיבה לקיצור השכירות. פינוי לא בוצע ביום 1.9.2013, לטענת המבקשת כיוון שהשוכרת שאמורה הייתה להחליפה ולהתקשר עם המשיבה בהסכם לא עשתה כן. לבסוף דרשה המשיבה את פינוי הנכס, בתחילת אוקטובר 2013, והחנות פונתה כאמור ביום 13.10.2013.

3.לאחר דברים אלה, ושיח ושיג בין הצדדים, הגישה המשיבה את שטר החוב לביצוע, כיוון שלשיטתה נותרה החברה חייבת למשיבה סכומים ניכרים, הן כדמי שכירות ודמי ניהול שלא שולמו, הן פיצויים בגין הפרת החוזה. שטר החוב הוגש לביצוע נגד החברה, עושת השטר, ונגד המבקש, כערב לשטר החוב. השניים הגישו התנגדותם, והיא שלפניי. החברה נכנסה בינתיים להליכי פירוק ולפיכך נותר המבקש לבדו כמתנגד לביצוע השטר.

4.המבקש מודה בחוב של 51,362 ₪ וביחס לסכום זה אין התנגדותו חלה. חוב זה הוא חיסור דמי שכירות וניהול לתקופה 1.8.2013 עד 13.10.2013 שהחברה לא שילמה, כאשר מדמי שכירות אלה מנכה המבקש סך של כ-29 אלף ₪, המגלם תשלום של כ-22 אלף ₪ שנמסר למשיבה בתחילת ההסכם להבטחת התחייבויות החברה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (ולהלן יכונה "פקדון", אף שהצדדים חלוקים על טיבו המדויק). המחלוקת היא אפוא ביחס ליתרת סכום השטר. המבקש טוען כי פינוי החנות ביום 13.10.2013 היה כאמור בהסכמה, ולכן אין החברה ובהתאם הוא כערב חייבים בפיצוי בגין פינוי מאוחר, ותחשיב דמי השכירות והניהול אמור להסתיים ביום הפינוי.

יוער כאן כי לשיטת המשיבה, לעומת זאת, חובם של החברה ובהתאם המבקש הערב לשטר החוב גדולים בהרבה אף מסכום שטר החוב, שכן החברה הפרה את ההסכם ולפי חישובי המשיבה היא זכאית, פרט לדמי השכירות והניהול החסרים (שבהם הודה המבקש) לפיצוי מוסכם של כ-225 אלף ₪ בשל אי פינוי החנות במועד, כאשר הפקדון שיש לקזזו הוא כ-27 אלף ₪, ולא 29 אלף ₪, שכן היא חולקת על מנגנון ההצמדה של המבקש. המשיבה גורסת עוד כי זכותה לקבלת דמי שכירות וניהול בגין מלוא חודש אוקטובר 2013, לא רק עד מועד הפינוי.

5.בדיון בהתנגדות נחקר המבקש על תצהירו, תוך שהמשיבה מציגה בפניו מגוון מסמכים ממהלך חיי החוזה, שנועדו לקעקע את טענותיו. לאחר מכן ובהתאם להצעת בית המשפט פנו הצדדים לקיים מגעים ביניהם בניסיון לייתר את ההליך, כל זאת בכוונת מכוון קודם להכרעה בבקשת הרשות להתגונן. המגעים לא צלחו, והצדדים הגישו סיכומיהם.

6.המבקש, בסיכומיו, מטעים כי הפינוי נעשה בהסכמה, וזאת בהמשך לאותה טיוטת היפרדות מיום 4.8.2013, ומגעים נוספים שהתקיימו בין הצדדים, גם בעל פה. נוכח ההסכמה, גורס המבקש, אין החברה ובהתאם הוא חבים בתשלום בגין איחור בפינוי החנות, ולא בגין חודש אוקטובר 2013. באשר לפקדון מבאר המבקש את תחשיביו.

7.המשיבה, מנגד, גורסת כי "אין חולק" שההסכם בוטל עקב הפרות יסודיות של ההסכם בידי החברה, והיא מצביעה על מכתב ביטול מיום 19.6.13 שהוצג בדיון, וקרא לפינוי עד יום 14.7.13 (מש/5). משפונתה החנות רק שלושה חודשים לאחר מכן, סבורה המשיבה כי זכותה לפיצוי בסכום השווה לשלושה חודשי שכירות בגין כל חודש איחור, כפי האמור בהסכם, והרי לנו חוב של תשעה חודשי איחור, או כ-225 אלף ש"ח. המשיבה גורסת כי טענות המבקש נעדרות פירוט ויש בה מגוון קשיים, ובפרט ש"לא יעלה על הדעת" שנציגת המשיבה שעמה עמדה החברה בקשר, תגיע לסיכום בעל פה כלשהו בדבר הפינוי ביום 13.10.13. כן מבארת המשיבה שהיא זכאית לתשלום לפחות על מלוא חודש אוקטובר. על כן היא סבורה שהמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, כערב לשטר, וכי דין הבקשה לרשות להתגונן להידחות.