ת"ד 9337-12-16 מדינת ישראל נ' הואש

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 5.6.17 (להלן: "פסק הדין").

2.במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בגרימת תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה רשלנית וגרימת חבלות לגוף ונזק לרכוש ונגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה בפועל למשך 3 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,000 ₪.

3.המבקש טען כי נודע לו לראשונה על פסק הדין רק כאשר קיבל את פרוטוקול הדיון בדואר רשום ביום 15.6.17 מאחר ולא קיבל את הזימון לדיון. ציין כי הוא עובד כרופא מרדים בכיר בבית חולים ומתגורר במרחק של יותר מ-35 ק"מ מבית החולים וכי רישיון הנהיגה חיוני לעבודתו.

4.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה מדבר בעד עצמו וכי פקיד הדואר חתום על גבי האישור.

5.בהודעתו מיום 25.9.17 כפר המבקש באחריותו לתאונה וטען כי אף מסר גירסה בהתאם לכך במהלך חקירתו במשטרה מאחר ולטענתו הנהגת המעורבת היא שלא צייתה לרמזור ועברה באור אדום וגרמה לתאונה.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה, לפנים משורת הדין, ובכפוף לתשלום הוצאות על ידי המבקש.

7.על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

8.משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).