מדינת ישראל נ' תותרי

הנאשמת הורשעה בעבירות שבכתב האישום באחריות לתאונת דרכים מיום 3.5.12, כמפורט בהכרעת הדין שניתנה ביום 19.5.16.

המאשימה טענה כי יש להטיל על הנאשמת פסילת רשיון לתקופה שבין שישה לעשרה חודשים, וזאת לאור רמת רשלנות גבוהה, פסילה על תנאי וקנס.

הסנגור טען כי יש להקל עם הנאשמת ואף לחרוג מהעונש המינימלי הקבוע בחוק בגין תאונה מסוג זה, וזאת בין השאר לאור עברה הנקי של הנאשמת ולאור הפציעות הקלות של המעורבים בתאונה.

כמפורט בהכרעת הדין, המדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב אי ציות לאור אדום ברמזור. אין חולק כי מדובר בדרגת רשלנות גבוהה, הגם שאין מדובר בנהיגה פרועה, אלא בחוסר תשומת לב רגעית.

הנאשמת מחזיקה ברשיון נהיגה משנת 2007, ולחובתה הרשעה קודמת אחת בגין שימוש בטלפון בעת נהיגה.

למרבה המזל תוצאות התאונה היו קלות יחסית, ללא פגיעות גוף משמעותיות.

החוק קובע עונש מינימלי של פסילה לשלושה חודשים בגין גרימת תאונת דרכים בנהיגה רשלנית. עונש המינימום כשמו כן הוא, מתאים למקרים הקלים ביותר, והוא אינו העונש המקובל או עונש מוצא.

כאמור לעיל, במקרה זה מדובר רשלנות גבוהה, אשר אך הודות למזל לא הסתיימה בתוצאה חמורה. הפסיקה קבעה באופן עקבי כי תאונות דרכים שנגרמו עקב אי ציות לרמזור אדום מצדיקות ענישה ראויה ונסיבה זו הוזכרה פעמים רבות לחומרה. כך למשל, בהקשר של תאונות קטלניות נקבע כי חציית צומת ברמזור אדום עשויה להצדיק האשמת הנהג בהריגה (ראו לדוגמא ע"פ 8250/05 מדינת ישראל נ' יוסף שלום). במקרים אחרים פרטו בתי המשפט את הנסיבות המקלות תוך הדגשה כי אין מדובר בחציית צומת בניגוד לרמזור:

בהקשר זה יש להבחין בין התנהגות נהג, הננקטת מתוך בחירה מודעת, כגון נהיגה במהירות גבוהה, אי ציות לתמרור או לרמזור, עקיפה בפס לבן, נהיגה ברכב לא תקין וכיוצא באלה דוגמאות בהן נתונה בידי הנהג האפשרות שלא לפעול בדרך שגרמה לתאונה, לבין נהיגה מסויימת שאינה נעשית מתוך בחירת הנהג, כגון תגובה לא מקצועית להחלקת הרכב, עליה לא מקצועית משולי הדרך לכביש, כניסה לעקומה בזווית לא מתאימה, תגובה מבוהלת לאירוע מפתיע וכיוצא באלה דוגמאות בהן נגרמות תאונות על רקע חוסר מיומנות של הנהג או חוסר תשומת לב שלו לשבריר שניה.