מדינת ישראל נ' מכאני

1.כתב האישום המתוקן שהוגש מייחס לנאשם עבירות של אי מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה וגרם חבלה של ממש ונהיגה בחוסר זהירות. מכתב האישום עולה כי ביום 18.11.14 שעה 09.00 נהג הנאשם רכב פרטי ברחוב יפת ביפו מצפון לדרום וקרב לצומת עם רחוב ד"ר ארליך ( להלן: "הצומת"). אותה עת רכב המעורב, יליד 1984, על אופניו ( להלן:" המעורב") ברחוב יפת מדרום לצפון בניגוד לכיוון תנועת רכב הנאשם. הנאשם, כך בכתב האישום, נהג בחוסר זהירות בכך שהחל לבצע פנייה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה למעורב. כתוצאה מכך התנגשו כלי הרכב ולמעורב נגרמו חבלות של ממש ( להלן: "התאונה").

2.הנאשם כפר באחריותו לתאונה ולחבלות הנטענות בכתב האישום. הוא הודה בכך שנהג בזמן ובמקום כמתואר בכתב האישום.

3.במסגרת פרשת התביעה העידו ד"ר לודמילה אהרוני, רופאה נוירולוגית, הבוחן מר יריב ליכטנשטיין ( להלן: "הבוחן"), מר יובל אוהד שגבה את הודעת הנאשם ( להלן: "גובה ההודעה"), המעורב וד"ר בוריס פיסרנקו, רופא מומחה בכירורגיה אורתופדית ( להלן: "הרופא"). הנאשם העיד במסגרת פרשת ההגנה.

4.ד"ר אהרוני העידה כי המעורב נבדק על ידה בעקבות תלונות במישור הנפשי אך בדיקתה לא העלתה ממצא. הבוחן העיד כי זירת התאונה היא צומת T ולנאשם היה שדה ראיה בלתי מופרע של 100 מ' לעבר המקום ממנו הגיע המעורב. הבוחן לא ידע לומר דבר על הטופוגרפיה של הזירה אולם אין חולק כי קיים מדרון מכיוון הגעת המעורב אל עבר המקום בו התרחשה התאונה. הבוחן אישר כי במקום קיים עיקול אך עמד על דעתו כי העיקול לא קיצר את שדה הראייה של הנאשם לעבר המעורב. הבוחן אישר גם כי מי שמבקש לפנות שמאלה, כמו הנאשם, חייב להאט עד כדי עצירה מוחלטת בשל הפניה החדה. גובה ההודעה אישר כי גבה את הודעת הנאשם. הוא ציין כי לא ידוע לו אם נערך עימות בין הנאשם למעורב ואם היה מקום לערוך עימות כזה.

המעורב ציין כי בעת שרכב לעבר הצומת "רכב לא זוכר סוזוקי אולי בא לפנות שמאלה ואני לא הספקתי לבלום ונכנסתי בו" ( ע' 11 ש' 28-30). הוא ציין כי "אפשר להגיד שבגלל שלא הספקתי לבלום נכנסתי בו" ( ע' 14 ש' 14-15). עם זאת טען המעורב כי הבחין לראשונה ברכב הנאשם בעת שזה היה בעצירה מלאה בנתיב ממנו התכוון הנאשם לפנות שמאלה ( להלן: "הנתיב הימני") כאשר לפתע המשיך בביצוע הפנייה שמאלה ונכנס לנתיב שיועד לנסיעת המעורב ( להלן: "הנתיב השמאלי"). המעורב טען כי פגע ברכב הנאשם "כשהייתי בנתיב הימני" ( ע' 12 ש' 1-2). בעקבות התאונה הגיע המעורב לבי"ח וולפסון. הוא אישר כי עובר לתאונה היה בתאוצה עקב תוואי הדרך ( ע' 31 ש' 31-32) אך טען כי בלם על מנת לשלוט במהירות רכיבתו. לטענתו, בעקבות התאונה ניזוקו אופניו אך תוקנו על ידי גיסו מבלי שהוצגה לעניין זה חשבונית. הוא אישר כי הנאשם הציע להזמין משטרה או אמבולנס אך הוא סירב.

הרופא העיד כי המעורב ביקר אצלו ביום 4.5.15. הוא ערך את ת'9 שם מצוין קיום שבר בסקפויד ראש לפי מיפוי מיום 22.12.13 היינו לפני מועד התאונה. בת'9 אין עדות לשבר. הרופא ציין כי הגם שאינו יכול להיות בטוח הרי שלדעתו קיימת טעות סופר במועד עריכת המיפוי הנ"ל. כאשר הוצגו לרופא מסמכי חדר מיון אמר כי מצוין בהם הביטוי "קונטוזיה" וצוין הסימן # שהינו סימן מוסכם בעולם הרפואה לקיום שבר, הגם שהמונח "שבר " אינו מופיע מילולית ובמפורש בתעודה.

5.הנאשם העיד כי היה בדרכו לעבודה. הוא הגיע לצומת ואותת שמאלה. הוא המתין עד חלוף שיירת מכוניות בנתיב הנגדי ואז החל לבצע את הפנייה שמאלה. לדבריו, בשום שלב לא סטה מן הנתיב הימני לנתיב השמאלי והאימפקט היה אף הוא בנתיב הימני לאחר שהמעורב "זגזג" עם אופניו לעבר רכבו והתנגש בו ( ע' 20 ש' 12-16). הוא תיאר את המעורב כמי שנהג עובר לתאונה במהירות "מופרזת" ( ע' 21 ש' 2). בחקירה נגדית עומת הנאשם עם העובדה שפעמיים בחקירתו במשטרה התייחס לכך שרכבו סטה לנתיב הנגדי ( השמאלי) עליו רכב המעורב ( ת'4 ש' 12-15). לדברי הנאשם הוא עיין בהודעה אך לא הבין את האמור בה וכי האמור בה בהקשר זה אינו נכון ( ע' 22 ש' 15-16 וש' 27-28). לדברי הנאשם חלפו כ- 6 שניות מרגע חלוף הרכב האחרון בשיירה שנסעה בנתיב השמאלי ועד שהבחין במעורב ( ע' 23 ש' 10-11). הנאשם נשאל מדוע זגזג המעורב עם אופניו עד שפגע בו בהינתן גרסת הנאשם כי הקפיד להישאר כל העת בנתיב הימני ולכך השיב הנאשם כי ככל הנראה המעורב נלחץ מנוכחותו של רכב הנאשם ( ע' 23 ש' 16-20).

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ויתר הראיות הגעתי למסקנה כי המאשימה הוכיחה כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. למען הבהירות אציין כי המונחים "נתיב נסיעה ימני" ו"נתיב נסיעה שמאלי" מוגדרים בהכרעת הדין מנקודת מבטו של הנאשם עובר לביצוע הפנייה שמאלה.

7.בתמצית אציין כי הוכח שהנאשם הגיע לצומת, עצר את רכבו ואז החל לבצע פנייה שמאלה תוך שרכבו נכנס לנתיב הנסיעה השמאלי וחוסם לכל הפחות חלק ממנו. רוכב האופניים שהגיע אותה עת לצומת פגע ברכב הנאשם. גם אם אקבל את עמדת הנאשם כי המעורב "זגזג" עד שפגע ברכבו בעת שזה היה סטטי – הגם שהמעורב לא נחקר נגדית בעניין זה בבית המשפט - אין בכך כדי לגרוע מאחריות הנאשם. מעשה רשלנות של אחר אין בו, כשלעצמו, כדי לשחרר מאחריות פלילית את מי שעושה מעשה של הפרת חובת זהירות, אשר כתוצאה ממנו נגרם נזק כאשר חייב היה לחזות מראש, כי המעשה או המחדל עשויים להזיק, וכי אדם אחר עלול להיפגע ולסבול נזק. מעשה רשלנות, ותהיה זו אך רשלנות בדרגה גבוהה של מאן - דהוא אחר, אין בו, כשלעצמו, בשל חומרתו, כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות כאמור." (ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סעיד, פ"ד לח (2) 533 (1984)). בענייננו, הנאשם שחסם לפחות חלק מנתיב הנסיעה השמאלי היה יכול וחייב לצפות אפשרות כי הנהג המתקרב מן הכיוון הנגדי עשוי לנסות לתמרן את רכבו בניסיון להימנע מתאונה ובתוך כך לאבד שליטה ולפגוע ברכב הנאשם. להלן אמנה את הטעמים לקביעתי לפיה הוכח כי הנאשם סטה עם רכבו לעבר הנתיב השמאלי וחסם לפחות חלק ממנו: