מדינת ישראל נ' כהן

הנאשם אשר בפניי מואשם כי ביום 10.11.14 בשעה 9:00 לערך נהג ברכב פג'ו ברח' הבעל שם טוב בפ"ת והתקרב לצומת עם רח' מחנה יהודה, סמוך לצומת ברח' הבעל שם טוב, מימין למסלול נסיעתו של הנאשם מוצב תמרור 302 – תמרור עצור. 

באותה שעה מימין הנאשם מכיוון רח' עין גנים לכיוון רח' מחנה יהודה נסע רכב סובארו נהוג בידי רמי חגבי (להלן: "המעורב") התקרב לצומת והחל לחצותו.

נטען כי הנאשם נכנס לצומת מבלי שים לב לדרך, לא אפשר למעורב להשלים חציית הצומת בבטחה וכל הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב ונחבל המעורב.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשם:

1. אי ציות לתמרור 302 באי מתן זכות קדימה עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2. נהיגה בקלות ראש- עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961.

3. התנהגות הגורמת נזק - עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

אין מחלוקת לעניין כיווני הנסיעה, חוקיות התמרור, החובה לציית להוראותיו ועצם התרחשות התאונה.

כן הוסכם שתיק החקירה במלואו יונח בפני ביהמ"ש והצדדים יטענו טענותיהם בהתבסס על חומר החקירה.

לטענת ב"כ הנאשם, אין כל אינדיקציות המראות שהנאשם התרשל שכן אין טענה שהוא לא עצר לפני התמרור .לטענתו בתמונות שצילם הבוחן מקן הצומת ציין הבוחן כי "ניתן לראות לימין למרחוק", אך אין כל אינדיקציה לגבי שדה הראיה האמיתי בשטח, לסברת הסנגוריה אם המעורב נסע במהירות גבוהה, דבר שלא נשלל, אזי ייתכן שהנאשם לא יכל לראות את המעורב בזמן. מכאן קיומו של ספק גדול באם ניתן היה למנוע את התאונה. ממשיך הסניגור וטוען כי היה על התביעה להוכיח עניין זה ולפיכך יש לזכות את הנאשם.

לטענת התביעה, הנאשם איננו מואשם כי לא עצר בתמרור עצור אלא כי לא נתן זכות קדימה בתמרור. לטענת התביעה, גם אם נקבל את טענת הנאשם כי המעורב היה רשלן ונהג במהירות מופרזת, אזי עדיין נקבע בפסיקה כי גם במקרים הללו זכות הקדימה היא של הנהג המעורב, זאת ועוד גם אם לא היה מוצב תמרור עצור בצומת, הנאשם חייב היה לתת זכות קדימה למעורב מאחר שהמעורב בא מימינו של הנאשם.